שלום,אני אציג את לולי בת 22,עליתי לארץ בגיל 15 במסגרת "נעלה" ושנתיים אחר כך עלו ההורים שלי ואחותי. הייתי בפנימייה עם עוד כמה ברזילאים,אבל כולם עזבו אחרי שנה/שנתיים כי לא הסתדרו וגם אני רציתי לחזור לברזיל אבל ההורים שלי החליטו לעלות לארץ כי לטענתם המצב שם מאוד מסוכן עם העוני,פשע וכו'. כך התחילו חיי הממורמרים,לא היה לי אף חבר כי לא הצלחתי לתקשר בגלל השפה,הייתי כל הזמן בחדר,האמנתי פנים שהכל בסדר למדריכים שלי. כשההורים שלי עלו לארץ עברתי לגור איתם ושוב התחילו קשיים חדשים כי עברתי לגור למגדל העמק ואין שם כלום!!!!!! לא הצלחתי להתחבר לאנשים שם,נחשבתי ל"עוף מוזר",השקעתי מאמצים רבים על מנת להתגייס כי פחדתי שיגלו שאני סובלת מדיכאונות,נתתי לעצמי הזדמנות,התגייסתי אבל שוב היו לי קשיים לא הצלחתי להתחבר לאנשים ולתרבות,הייתי פקידה "טובה" שעושה הכל. כשהשתחררתי נורא רציתי לטוס לברזיל לבקר למרות שהחברים שלי מהילדות כבר גדלו וזה לא מה שהיה פעם,אבל איכשהו ההורים שלי מנעו ממני,אמרו לי ללכת ללמוד ולעבוד,נרשמתי ללימודים,התחלתי ללמוד השנה ועדיין לא מתחברת לאנשים,אני תמיד לבד,בסופי שבוע אין מה לעשות פה,אפילו לבד אי אפשר לצאת כי אין אוטובוסים כולם דתיים ואין ים או מסעדות או מקומות בילוי שפתוחים בשבת אז אני אוכלת מתוך שעמום,עד לפני חודש הגעתי ל80 קילו,לקחתי את עצמי בידיים ו"הצלחתי" להוריד 1.5 קילו,אבל אז נתנו לנו לעשות עבודה לחופשת פסח ששווה 50 אחוז מהציון,ואני לבד לא מוצאת עם מי להיות והעבודה היא לא לבד,אני מתביישת לגשת לאנשים כי בטוח יעשו לי פרצופים,די נמאס לי להיות תמיד המסכנה,בא לי להכנס למכונת זמן שתחזיר אותי לילדות המאושרת בברזיל!!!!!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות