היי,
לפני מספר ימים נתקלתי במושג "הפרעת אישיות נמנעת" ו'גוגלתי' אותו.
למרבה ההפתעה, גיליתי שיש לי המון מהסימפטומים שיש ללוקים בבעיה, ובנוסף לכן תיאור מושלם של האופי שלי:
"כאשר מדברים עימם הם מביעים חוסר החלטיות והעדר ביטחון עצמי. בהיבט התעסוקתי, חולים עם הפרעת אישיות זו לרוב יבחרו במקצוע או תפקיד בשוליים, וימנעו מעמדות הדורשות שימוש בסמכות על אחרים או טיפול בקהל.".
המשפט הזה פשוט מתאר 1:1 את ההתנהגות שלי, ואני מאוד רוצה לשנות אותה.
נמאס לי שתמיד יש לי את הצורך הלא-מוסבר להידחק לשוליים (אולי זה הפחד והידיעה שאכשל בדבר שדורש ממני קצת יותר מהמצופה?).
בנוסף, אני תמיד מרגישה צורך להתנצל בפני אנשים כי אני שונאת להיות מסוכסכת, אז כנראה שזו הבעיה - אני בעצם מפחדת לאבד אותם.
שלא תבינו אותי לא נכון - אני ממש לא רוצה להתנצל כל הזמן.
תמיד לאחר שאני כביכול מתנצלת, אני מתחרטת על כך וחושבת "למה אני כזו פראיירית? למה אני לא עומדת על שלי לשם שינוי?"
שאלתי היא - מה לעשות (חוץ מללכת לפסיכולוג) כדי להעלים את הבעיה, או לפחות לא לתת לה להשפיע על חיי החברה שלי (שחשוב לציין שלא הכי פורים... אני מאוד מתביישת לדבר עם אנשים חדשים ולעולם לא יוזמת שיחות, מה גם שלוקח לי המווון זמן להיפתח לאנשים)-?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות