קשה לי להתחיל לספר על עצמי.
אתחיל מכך שאני בן כמעט 30,סובל מבעיה הנקראת SELECTIVE MUTISM "אילמות סלקטיבית"(אני לא מצליח להסתדר בחברה לא מצליח לדבר בחברת אנשים לא מצליח להביע הבעות פנים(מבט קפוא והעיניים קפואות אין קשר עין עם אנשים)
מעולם לא יצרתי קשר חברתי עם אנשים
לא בגן לא בבית הספר לא בתיכון.
לא התגייסתי לצבא, לא עובד, לא לומד , לא יצאתי מהבית 12 שנה כמעט :-(
כשאני יוצא מהבית זה בקושי חצי שעה למכולת או לבית מרקחת וזה פעם בחודש.
לקחתי כדורים פסיכאטרים בעבר ולא עזר לי.
כדי להעביר את הזמן בביתי אני מלחין מוזיקה בפסנתר - בגיל 6 יצירת פסנתר ראשונה ומאז מאות של יצירות - כנראה שזו התראפיה שלי :-(
אני שונא לשמוע שאומרים לי לעשות משהו עם עצמי כי אני כל יום נלחם לצאת מהבלתי אפשרי ומייחל ליום לפרוץ את החומה שאין סופית שבניתי סביבי - כל פעם אני מטפס למעלה שלב אחד ומייד יורד שתי שלבים :-(
אני לא רוצה לרחם על עצמי - רק רוצה להיות משהוא/מישהו
לא רוצה להרגיש צל כשאני הולך ברחוב - לא רוצה להיות לבד לנצח.
כנראה שאני לא נועדתי להיות פה וכנראה שאני נשמה אבודה בעולם -
אני לא רוצה לצעוק הצילו!
רק תדעו שאני הולך בניכם ברחוב - תתנו מבט תפנו אליי - אתם לא תתאכזבו :-(
אני בן אדם מדהים כולם אומרים לי :-( אבל מה זה עוזר לי בחיים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות