שלום לכולם
אני בן23 ונמצא עם בת הזוג שלי כמעט שנתיים.היא הראשונה הרצינית שלי והמגע המיני הראשון שלי ושלה.
הקשר הכי ארוך שהיה לי לפניה היה לא יותר מחודש..ובאופן כללי נכוויתי עשרות פעמםי מהכרויות שנראו כמו קשר מבטיח ונגמרו בפרצוף עקום של הצד שני עד שהכרתי את האהבה הנוכחית שלי.
לאחרונה אני חש שהקשר הפך להרגל.אין את ההתרגשות שבהתחלה והנורמה קוראת לצאת ולחפש משהו אחר אבל עד כמה זה נכון? יש ביננו דאגה חברות ושיתוף של הכל אך אני חושש שזה סממן לזוגיות "סחבק" ולא לקשר טוב.
לפעמםי מרוב מחשבות אני נתקף חרדה ובא לי פשוט להעלם.לא לשמוע ממנה ולא מאף אחד שלא אצטרך להתמודד עם זה ולא איתה.אני לא יכול לדמיין אותה עם מישהו אחר,ועוד יותר אותי עם מישהי אחרת..למרות שאני גבר כמו כולם ויש לי פנטזיות אני לא מצליח לחשוב עליי שוכב עם מישהי אחרת.
זה מאוד מושך לצאת ולמצוא ריגוש חדש.וזה קורה לי כל יום עם בחורות שאני מכיר מהעבודה וסתם מחליף שיחת חולין(לא בוגד ולא אבגוד כל עוד אני חי אין צורך לפתוח את זה בכלל) וחברים מייעצים לי לצאת ולהתנסות בעוד קשרים שלא נגיע לנקודה בה אנחנו בשלב של להתחתן או להפרד...
ואני שואל מה הטעם? מצד אחד אפשר להפרד ולצאת ולהרגיש את ההתרגשות של ההתחלה אבל ממילא גם היא תגמר אחרי שנתיים פחות או יותר...אז מה זה שווה?
אני מרגיש כל כך תקוע.אין ביננו ריבים קשים או התנגחויות אבל לפעמים אני מרגיש פשוט שקשה לי להפתח אליה מתוך כל הפחד הזה ..ואצלה בלב זה פשוט ההפך היא מאושרת ממני עד השמיים שאני קשר ראשון שלה וככה היא מאושרת..אני משתדל לעשות הכל שיהיה לה טוב ומקנא בה שככה הלב שלה מלא ממני אבל למה שלי התרוקן כל כך מהר?
למה הלב שלי שכח כל כך מהר את מה שהוא עבר עד שהגיע אליה?
כולם מסביבי אמרו שנהייתי בנאדם אחר כשהכרתי אותה...במשפחה בטוחים שאני מתחתן כי מכירים אותי בתור יוגב שלא מסתדר עם מישהי יותר מחודש..אז שנתיים?
מבקש את עצתכם...תקוע נפשית
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות