שלום לכולם.
אני יכול לחפור פה המון אבל אנסה לקצר. ממש אודה למי שיתייחס..
כאמור אני בן 26 וגר בדירה עם חברה שלי (27). שנינו סטונדטים ואמורים לסיים תוך שנה וחצי את הלימודים. דיברנו בעבר הרבה על חתונה וכל מה שבא אחר כך, היא מאוד בכיוון ואני גם תמיד חשבתי חיובי (אני חושב..). תמיד המחשבה על דברים כאלה הלחיצה אותי. אולי זו המחויבות, אולי זה בגלל שאני אדם שנוטה לחשוב ה-מ-ו-ן על כל דבר ולהרהר. הקשר שלנו הוא כבר מזמן לא ה"פרפרים" של ההתחלה אבל יש לנו חיבור מיוחד, התפתחנו והתבגרנו ועברנו לא מעט ביחד. אני מאוד מעריך אותה כבנאדם וכחברה הכי טובה שלי, אנחנו מסתדרים מצוין ויודעים לפתור את הבעיות שלנו בדיבורים. אנו גרים יחד מזה כשנה וגיליתי גם שאנחנו מסוגלים להתסדר מצוין בדירה וסה"כ נהנים, למרות שלפעמים השגרה יכולה קצת "לחנוק" את הזוגיות. בזמן האחרון ניסיתי קצת לגשש לגבי מה היא חושבת על העתיד שלנו, וכשהיא ענתה, (כצפוי), שעוד 5 שנים היא רואה את עצמה עם משפחה כבר, פתאום זה היכה בי - אנחנו גדולים. פתאום חזר הפחד שהדחקתי כל החיים, הפחד מקבלת ההחלטות הגורליות. הפחד מלהתבגר. השיחה התפתחה לכדי משהו ששמעתי בעבר - "תודיע לי מה הכוונות שלך כדי שאני אדע שאני לא מבזבזת את הזמן." האמרה הזאת תמיד הרתיעה אותי ואף פגעה. לא יודע, אולי זה הלחץ מקבלת ההחלטה לכל החיים. אני יודע שאני לא אמור לחשוב על זה כל כך הרבה, אבל אני בן להורים גרושים ואני לא רוצה לעבור את זה בעצמי או חס וחלילה לעשות את זה לילדים שלי (למרות שהסטטיסטיקה לא לטובתי). אני בן 26, סטודנט, לא יודע מה אני רוצה לעשות עם עצמי בחיים. אנחנו לא מבוססים. איך אני יודע שחתונה זו ההחלטה הנכונה? איך מתקדמים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות