היום אני בן 17 לפני שנה וקצת אבא שלי ניפטר בגלל שהוא היה בשייטת 13 והוא הורעל מהמים של נחל קישון אני כמעט בטוח שכולכם מכירים תסיפור הוא סבל במשך הרבה שנים ואני בתור ילד לא הייתי כל כך הרבה איתו (אני ילד יחיד) ושנתיים לפני שהוא ניפטר אני עזבתי תפנמייה שהייתי בה ועברתי למקום ליד הבית והייתי חוזר כל יום בצהריים הבית.. ואמא שלי בעבודה מנהלית היא חוזרת בערב.. רוב הזמן אני הייתי מבלה איתו עוזר לא בהכל וראיתי דברים קשים כמו צלקות מירי (מהצבא כמובן) ועוד ניתוחים וחבשתי לא גם הרבה פצעים ענקיים שנפתחו אחרי ניתוחים וניקיתי דם ודברים שילד בגיל 15 וחצי לא עושה.. בשנתיים האלה אני מאוד התחלתי להכיר את אבא שלי מבפנים מי הוא באמת והתחלתי להעריך אותו הוא סיפר לי על הילדות שלו שהיתה קשה.. והוא גם הסביר לי שהוא היה מתעצבן עליי בתור ילד זה היה לחנך אותי כי הוא גדל בפנימיה מאוד קשה. ואז היתעצבנתי על עצמי שלא הייתי איתו בילדות יותר וכל הזמן הייתי מבלה אצל דודים ולא בבית איתו..עכשיו שהוא ניפטר זה היה לי קשה בפנים אבל מבחוץ בקושי נפתחתי לאנשים גם לא לאמא שלי והייתי מתמודד עם זה בדרך שהרבה העירו לי שזה לא טוב..וזה השאלה שלי אני עכשיו כל הזמן עם התמונות שלו בשומר מסך בפון במחשב התמונות שלו תמיד לידי וכל שיחה על מישהו שאני מעריך ישר אני מתחיל לדבר עליו ולא מרפה ואמרו לי שזה לא טוב לנסות לשכוח מזה להרפות ניסתי והוא הגיע לי בחלום פצוע ובוכה אני הבנתי שעשיתי לא טוב וישר החזרתי את התמונות ואני על הזמן חושב עליו אני רוצה להיות כמוהו גם בקרירה הביטחונית התרימה למדינה וגם האישיות שלו הוא לא היה הולך לכל מקום ומספר אני עשיתי ככה עשיתי זה זה והוא היה אישיות מאוד מיוחד השאלה שלי זה איך להיתמודד כי אני מפחד שפיתאום אני יקבל תבום ואני יקלוט שאני לא הולך לראות אותו שוב ואני יכנס לדיכאון עמוק..סורי שזה ארוך אבל אני שמרתי את זה בבטן יותר מדיי זמן והייתי חייב להוציא תודה לכל עזרה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות