לוותר על אזרחות קנדית ואולי לעשות טעות לכל החיים?

שלום.
אני בת 29 , גרה כרגע בקנדה. לקנדה הגענו אני ובעלי אחרי תהליך ארוך ומאוד מפרך של הגירה. זה עלה לנו הרבה כסף ווויתרנו בישראל על עבודות מסודרות ויציבות עם קביעות. כשהגענו לקנדה ישר הרגשתי שאני לא מתחברת למדינה ולאנשים וגם הבנתי שעשיתי טעות כשהשארתי את ההורים המבוגרים מאחור .ולמרות שעל פניו הצלחנו גם שם דיי מהר לבנות את הקריירות, לרכוש המון חברים ולקנות בית זה לא עזר לי להרגשה הכללית שרק הלכה והדרדרה. בהתחלה עוד חשבתי להביא את ההורים לקנדה, אבל בינתיים הקשיחו את החוקים כך שזה נהיה כמעט בלתי אפשרי ולא כדאי. אני גם לא רוצה להביא אותם לגור איתי במקום שלא טוב לי בו. כולם אמרו לי לחכות ושההרגשה תשתפר , אבל זה לא קרה. אחרי שנתיים נולד לנו ילד בקנדה ונסעתי איתו לארץ לבקר את ההורים ולהכיר להם את הנכד. טוב לי מאוד בארץ , ההורים ממש שמחים שהפכו להיות סבים סוף סוף ואני רואה איך הם ממש קורנים מאושר וגם הילד מאוד נהנה. ועכשיו עלתה הדילמה מה לעשות הלאה. החוקים הקנדיים כל הזמן משתנים וכרגע לפי חישוב הכי צנוע צריך לבלות עוד לפחות 3 שנים נוספות בקנדה עד קבלת האזרחות בנוסף לשנתיים שכבר חיינו שם , וזה גם יכול בקלות להתארך ל 5 או יותר שנים וגם לא ברור איך החוקים ישתנו שוב. מצד שני כבר השקענו כל כך הרבה ובנינו בסיס טוב שם וכולם מסביבי לוחצים עליי לעשות בחירה לוגית לחזור ולחכות עד האזרחות. לו ההורים שלי היו יותר צעירים , הייתי עושה את הצעד בלי למצמץ , אבל אני מפחדת שאתקע שם לעוד הרבה זמן והם כאן יהיו לבד כל הזמן הזה ואם ייקרה משהו לא אסלח לעצמי לעולם (אני בת יחידה ואין הרבה קרובי משפחה שיכולים לתמוך) , אם אשאר בארץ גם תהיה לי עזרה מההורים עם הילד וילדים אחרים כשיבואו. בעלי נשאר בינתיים בקנדה , והוא כעקרון מוכן לחזור לארץ כדי לשמור על המשפחה , אבל אני יודעת עד כמה הוא רוצה וחשוב לו לקבל אזרחות. ואני בעצמי לא בטוחה שלא אצטער בעוד זמן מה שלא התאפקתי עוד 3 שנים ולא חיכיתי לאזרחות.
אני ממש אובדת עצות וכל יום מקבלת החלטה שונה , פעם שאני נשארת ופעם שאני חוזרת. לא יכולה לישון בלילות. צרות של עשירים , אני יודעת , אבל מצד שני הייתי כבר מעדיפה שלא תהיה לי אופציית בחירה בכלל מאשר הייסורים הללו.
מה תמליצו לי לעשות?