לא היו לי חברים מעולם, מאז שאני זוכר בכל מקרה. אפילו בבית הספר היסודי. הייתי הולך לבית ספר, מנמנם, חוזר הביתה, יושב מול המחשב, הולך לישון... וחוזר חלילה. הייתי מסתגר ומסוגר, ומהסיבה הזאת אינני מסוגל (או אינני מרגיש שאני מסוגל) לדבר ולתקשר עם אנשים כמו שהייתי רוצה. כמו אנשים אחרים. כשהגעתי לתיכון נראה שמצבי משתפר, דיברתי יותר, יצאתי יותר, אפילו הייתה לי חברה, אבל שום דבר אף פעם לא הרגיש טבעי. אינטראקציה חברתית עדיין הרגישה כמו משהו מאולץ, מלאכותי. לקראת סיום התיכון כבר נהייתי מסוגר שוב. כבר שלוש שנים שלא היה לי קשר משמעותי עם אף אחד, וכשאני אומר אף אחד אני מתכוון למערכת יחסים שהיא מעבר ל"היי, ביי". העובדה שלא גויסתי רק מקשה על העניינים. לאחר התיכון ישבתי שישה חודשים בבית, כמעט שלא יצאתי, מעולם לא הייתה לי תקופה שבה הרגשתי כל כך רע. אבל עכשיו, ממש עכשיו, לפני חודש, התחלתי לעבוד. אני עובד בחנות במשרה מלאה, אני יוצר יותר קשר עם אנשים, עם הלקוחות. ואל אף שזאת היא אינטראקציה שטחית במקרה הטוב אני מרגיש יותר פתוח עכשיו. אני רוצה ליצור קשר, קשר אמיתי עם אנשים כמוני. אני מרגיש שאני מסוגל עכשיו, אבל הבעיה היא שאני פשוט לא יודע לאן לפנות ומה לעשות. מה אפשר לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025