להתחיל עבודה חדשה או לחכות שיפטרו אותי?

היי
אני סטודנטית קרוב ל7 שנים. התחלתי תואר שהבנתי קצת מאוחר לגביו שהוא לא יהיה התחום של חיי, ולכן כיום אני בסמסטר אחרון של תואר אחר שהאמת ממנו אני נהנית מאד.
מגיל 21 אני עובדת במוקדים פשוט כי זה מאד נוח עם הלימודים. המוקדים עסקו בכל מיני תחומים - בלדרות, אשראי, תמיכה טכנית, סלולר, ביטוח - אותה הגברת בשינוי אדרת...העבודה הכי ארוכה שלי הייתה בתחום האשראי, כ-4.5 שנים, עזבתי כי הבוס החדש התנכל לי כי לא הסכמתי לצאת איתו.
בדיעבד אני מאד מצטערת שלא תבעתי אותו. מאד פחדתי. גם עברה עליי מבחינה נפשית תקופה לא קלה ולא רציתי להיכנס למאבקים. לאחר מכן עבדתי בעוד שתי עבודות, שבשתיהן המוקד נסגר ועבר למקום אחר בארץ וזה לא התאים עם הלימודים...תבינו את התסכול...
בכל אופן, אני כרגע שנה עובדת במוקד, שסבלתי ממנו עוד מהיום הראשון. הוא לא כל כך אסתטי ונקי,השירות הוא על הפנים והמשכורת בהתאם. וכן אני רגילה לתת רמת שירות טובה מאד ואני טיפוס שאיכפת לו. (אני מרגישה מאד עוף מוזר כשאני אומרת את זה).
למה משכתי שנה בעצם...כי הלימודים הם מאד אינטנסיביים, המשמרות גם ככה מועטות ואני מנחמת את עצמי בכך שאני לא עובדת שם משרה מלאה והחברים לצוות הם מקסימים.
ההנהלה במקום הזה הוחלפה 3 פעמים בפחות מחצי שנה. כל פעם הובטחו הבטחות לגבי שכר, גיוס כח אדם נוסף ונהלי עבודה. כמובן שהרבה חול ואין מה לאכול.
בטח תשאלו את עצמכם למה אני מתכוונת מבחינת רמת השירות, אז להלן דוגמא: לקוח שלא לוקחים עליו אחריות, מתקשר למוקד ולא מקבל מענה מקצועי, אני מקבלת אותו לשיחה ומעבירה לגורמים הרלוונטים לטיפול בפנייה, הפנייה לא מטופלת, כל משמרת מתעניינת לגבי הלקוח, עדיין אין תשובה, אחרי שבוע לקוח שולח מייל שהוא מאוכזב, מעבירים אליי את המייל חזרה ואומרים לי לחזור אליו. ויש לי עוד מלא דוגמאות כאלה. זה אומר דרשני שעל כל שיחה שנייה שאני מקבלת יש תלונות מלקוחות, ובגלל שאין מספיק כח אדם בחברה פניות לא מטופלות.
אמרתי לעצמי - אוקיי, תנשמי עמוק, עוד מעט מסיימת תואר ותמצאי עבודה נורמלית. לאחרונה קודמה נציגה להיות אחראית משמרת, חוץ מלהתלהב שהיא מנהלת משמרת היא לא עושה את העבודה שלה והיא מקבלת גיבוי מלא ממנהל המוקד החדש, שאפילו שלום לנציגים שלו לא אומר כשהוא נכנס לעבודה.
בגלל שאני לא יודעת להיות בשקט, ואם אני כבר שם אז אביע את דעתי, לאחרונה אותה מנהלת משמרת בוכה למנהל המוקד ובמקום להקשיב לתסכול שלי לגבי שכר ונהלי עבודה אני מקבלת איומים שאם לא אסתום ליד הנציגים החדשים (שלושה במספר) ואם לא אגייס לקוחות חדשים לחברה אז אקבל שיחת שימוע ולא מעניין אותו מה היה לפני כן עכשיו הוא מחליט ודברים יהיו שונים. פשוט עניתי לו שאני לא צריכה להוכיח את עצמי כי זה נראה על פני השטח מה אני תורמת ללקוחות וכי אני לא סומכת עליו וכי הסיבה היחידה שאני מחזיקה שם (לשאלתו למה אני פשוט לא קמה והולכת) היא כי אני סטודנטית שלא מצליחה למצוא עבודה שתתאים לאילוצי הלימודים שלה, ועובדה שאני נמצאת אצלו בחדר מנהלת איתו שיחה כי אם הייתי ממשיכה לשמור על נחמדות לא היו מקשיבים לי - ובשורה התחתונה כל מה שאני מבקשת הוא לא לבוא אליי בטענות ולא לבקש ממני לגייס לקוחות חדשים. לא אקבל על זה תגמול, המכירות ייעלמו לי בכל מקרה בחלקן כמו תמיד, השלמתי עם הסיטואציה, רק תנו לי לבוא לענות לשיחות וללכת הביתה.

בטח תגידו - מה אכפת לך יאללה תעשי בית זונות. אבל אני לא מסוגלת, אני לא טיפוס כזה. אני לא עובדת על לקוחות, אני לא יכולה להתעלם מלקוחות ולשמוע תלונות כל המשמרת ואי מענה מצד המערכת זו סיטואציה מאד מתסכלת. מעבר לכך, ההשקעה שאני משקיעה למול המשכורת שבקושי מגיעה ל3000 בחודש בכלל מוציא אותי מדעתי.

השאלה שלי היא - האם להקריב מימי הלימודים שלי ולתת הכשרה של כמה ימים במקום חדש (שלא אישאר בו גם ככה בעתיד הרחוק כי אני רוצה לעבוד משרה מלאה בהוראה פרטית ו/או להתמקצע בגישור שבימים אלו אני לומדת לתעודה) או לסבול בשקט עד שייגמר התואר או אפוטר?