מרגיש כישלון, אבוד מבחינה מקצועית ואישית. איך ממשיכים למרות הכל?

צהריים טובים לכולם
אני... אני.. קצת או בעצם הרבה מפוחד מיום ראשון הקרב ובא. אני מתחיל עבודה חדשה כסטודנט מכיוון שבגיל 32 עושה הסבה למקצוע חדש. בחיי ידעתי המון מעברים בין מדינה למדינה כילד וגם בחיי המקצועיים היו המון כשלונות ופיטורים למרות שניסיתי כמיטב יכולתי. אני מוותר על מקצוע יוקרתי כביכול שהשקעתי 4 שנים מפרכות כדי לרכוש למען מקצוע לא יוקרתי בעליל, אך עם ביטחון תעסוקתי.
אני פוחד מאוד למען האמת. ואני יודע מניסיון אישי שכשטוב לך בתוך המקום שלך וכשאין קונפליקטים בין הערכים שלך לבין מה שאתה עושה אז אין חרדה. אבל לצערי הרב כל כך אני מרגיש כישלון מהדהד ורואה שכל חבריי כביכול מסודרים במסלול טוב ויוקרתי ויש להם בנות זוג והם מתקדמים בחיים. אני מרגיש כישלון, בנות לא יוצאות איתי כי בגיל 32 אני אהיה שוב סטודנט למשך שנתיים וחצי ובעיקר אני מרגיש אבוד מבחינה מקצועית ואישית. יעזור לי אם אשמע עוד אנשים שעוברים תקופה כזאת, שדברים לא הסתדרו להם ושהם ממשיכים למרות הכל. זה נורא יסייע לי להרגיש שאני בסדר ולפעמים נסיבות החיים לא תלויות בנו. זה אפשרי?

המצב שלי הוא כזה:
אישית - בחור רגיש, פרפקציוניסט, אך עם נטיות לחרדות קשות ולפחד בלתי נשלט מכל מה שיש סביבו אי ודאות.

זוגית - בדרך כלל הולך לי יפה מאוד עם בנות, אך עכשיו הן בורחות ממני כמו מאש בגלל שהן כנראה מרגישות שאני חסר ביטחון והולך ללמוד ולנסות לשרוד שנתיים וחצי ואין להן זמן לחכות לי כי הן מחפשות משפחה וילדים ומישהו שכבר מסודר.

קריירה - היו לי הזדמנויות טובות בעבר, כמהנדס בעבודה טובה, אך היה לי בוס מתעלל שלא הצלחתי לשרוד אותו. בכלל, קשה לי מאוד עם החיים המשרדיים והתעוקה שכל אחד מאיתנו חי איתה איכשהו ושורד אותה. שגרה משעממת ועבודה חסרת תכלית. כבר עזבתי עבודות טובות שיכלו להשתלם לי בגלל החרדה שהן עוררו בי.
הייתי מורה גם, אפילו אחד טוב ונהנתי מאוד מזה, רק שלא הייתה לי פרנסה טובה ו... לא להאמיל, אבל התחלתי לסבול מבעיות קשות בקול שלי ואני פשוט מרגיש נכה בגלל זה. אני לא יכול להמשיך ללמד גם בגלל השכר וגם בגלל בעיות הקול שאני מנסה לברר איך לפתור. תחושה פשוט איומה.

נרשמתי להסבה מקצועית לסיעוד, מכיוון שזו עבודה מעניינת, שבה עוזרים לאנשים ומתמקצעים ולומדים דברים מעניינים. יש בזה שכר הוגן ועבודה קבועה. אני לא רוצה להיות בן 40 מפוטר היי טק שכבר לא רלוונטי. ברור לי כל כך שאם אני לא אתברג במקצוע של הנדסת תוכנה ואם אני לא בוגר טכניון או 8200 אז אין לי באמת סיכוי סביר לשרוד במקצוע הזה. שהוא תעשייה וניהול ממכללה לא נחשבת בדרום. המון חברים שלי מחפשים את עצמם מעבודה זמנית דרך חברות אאוטסורס אחת לאחרת בלי שום ביטחון תעסוקתי לעתיד ועם הרבה הרבה ניצול בדרך. זה פשוט נורא.

אני כן מתרגש לקראת הלימודים, מחכה להכיר סטודנטים בוגרים, שכמוני, עברו מסלול לא פשוט בחיים ומגיעים ממקום של השלמה ובגרות. חשוב לי להכיר עוד אנשים שבסך הכל הם חיוביים ואינטליגנטים, אך איכשהו הדברים לא הסתדרו להם בחיים. כנראה שאני זקוק למילות עידוד ותמיכה. זה אפשרי???
תודה רבה.