שלום,
פעם אחר פעם אני עושה טעויות, אפשר לקרוא לזה חברתיות, תקשורתיות, בין-אישיות. בצד השני מישהו נפגע או שסתם יצאתי מטומטמת. זה קורה המון. זה קרה גם היום. והבטן שלי מתהפכת.
אם הייתי עושה טעויות והייתי במקביל חסרת רגישות להן - ניחא. אבל כל טעות כזו אני מרגישה עם זכוכית מגדלת. אפשר לפתח עור פיל ולהגיד - מילא. או פשוט לעבוד על שריר השיכחה ("זה לא קרה!") אבל אלוהים - גם בגילי עוד יקרו לי טעויות של גיל ההתבגרות? הלעד אהיה מטומטמת? כך אני מרגישה לצערי. אני לא גאה בזה. האם למישהו יש איזה טיפ או סימפטיה? אני אבודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025