בדרך כלל אני בן אדם מאוד אופטימי, תמיד מחייכת, רואה את הטוב בכל אחד ובכל דבר ולוקחת הכול בקלות ובחיוך-"הכול לטובה".
לאחרונה אני במערבולת. רק נשאבת למטה ולמטה...
אחרי שנתיים מדהימות עם החבר זה נגמר. אני חיילת בודדה ובצבא שובצתי בתפקיד שלא מאפשר לי לעבוד ואפילו לא לטפל בסבתי. למרות שאני אוהבת ללמוד ומוציאה ציונים גבוהים בקלות-לא סיימתי את התיכון וגם לא את הבגרויות.
אני מרגישה שאלוהים מעניק לי כל כך המון דברים טובים ואני פשוט יורה חור בכל דבר שאני אוהבת. יש רגעים שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה. אני כל כך רוצה ובו זמנית גם לא רוצה. אני אומרת לעצמי שעדיף לי לא לרצות כי גם ככה כל דבר שאני נוגעת בו רק נובל.
אם אני רוצה אני יכולה לעשות דברים בצורה הכי טובה שיש אבל כשזה מגיע לרגע האמת- אני פשוט בורחת, נעלמת, מסתגרת בחדר עם האוזניות תחובות באוזן, שומעת מוזיקה ימים שלמים ולא עונה לטלפונים ולחברים.
אני לא יודעת או למה אני ככה.. מה לא בסדר בי? למה אני לא מצליחה להביא את הרצונות שלי למעשים? למה מכל משבר קטן אני רק נופלת יותר חזק?
גם אתם הרגשתם ככה פעם? ומה עושים עם זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025