במבט לא מתעמק מבחוץ, נראה שהחיים שלי הם ממש ממש בסדר, ממבט מפנים - אני פשוט לא הכי מבינה את עצמי ואני מעייפת אותי (!) בצורה ש..פשוט מאסתי בי. אני מרגישה שאם אדם אהוב היה מספר לי שהוא כמוני הוא כבר לא היה כזה אהוב..
אני מאובחנת כדו קוטבית מגיל צעיר ומעל פני השטח מתמודדת עם זה היטב אבל התחושה היא שהחבר, הלימודים והעבודה, כל זה זו פשוט הצגה. אני רק מנסה להראות שהכל תחת שליטה אבל זו אחיזת עיניים..אני לא נרדמת בלי לעשן, להפרעות ה אכילה שלי אני ורק אני מודעת (זה אומר שאם אני גרם מעל 46 קילו מתחיל דיכאון וצום, אני נשקלת כל יום, אין קלוריה שלא נספרת והמקסימום הוא 800 ליום) והתחושה היא שאני תמיד במצב חירום ושאני מחוייבת להסתיר את כל ההתמודדויות המבישות האלו. אני מרגישה שההתמודדות עם חיי היום יום היא...פשוט גדולה עליי והמחשבה ש25 השנים הבאות יהיו דומות וכנראה שאף קשות יותר מכניסה אותי לבעתה.
ההתנהלות השגרתית שלי היא כאילו מאסון לאסון, כלכלית אני מתנהלת כמו, סליחה, אבל פשוט מטומטמת (בזבזנית נוראית!), קשה לי נורא להתמיד בדברים ואני רק מחפשת איך להתנתק ולברוח, אני דוחה מטלות שמלחיצות אותי תוך כדי הבנה שעד שלא אסיים איתן יגבור הלחץ ורודף אותי תמיד ויכוח פנימי בין מי שאני לבין האני שלא מפסיקה לשפוט אותי, והאני השיפוטי תמיד מנצח.
זה לא שאני לא שמחה אף פעם, יש לי את הרגעים שלי מידי פעם אבל בסך הכל תמיד מגיעה המחשבה שאם היה לי אומץ, כבר הייתי מביימת עם זה.
ניסיתי טיפול, אני לא מצליחה להיפטר מהצורך הזה להעמיד פנים שהכל טוב-גם מול פסיכולוגית!
זה מתיש אותי כל כך... אני מרגישה ששולט בי יצר של הרס עצמי, איך אני עוצרת את זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025