נפרדנו לפני שבועיים לאחר זוגיות מדהימה של שנה וחצי.
הסיפור מתחיל בזה שאני מגיעה מבית עם מנטליות שונה לגמריי ז"א שלא נהוג אצלינו לצאת עם מישהו לא מהעדה.
בתחילת הקשר כמובן שסיפרתי לו הכל מהכל ושיקפתי מולו את המצב מבלי להחסיר שום פריט ואמרתי לו מפורשות שזה יהיה מאוד קשה ובמיוחד לו כי הוא לא בא מהרקע הזה. והוא פשוט לא וויתר .
עברו להם בערך חצי שנה והקשר בינינו פרח אבל אבא שלי לא היה מוכן לקבל אותו בשום צורה. לאחר שיחה מול אבא שלי הוא הסכים שאני אביא אותו ושהם יכירו ויראו במי מדובר. הוא נכנס אלינו ולא הייתה יותר מאושרת ממני באותו הרגע.
מאז הוא נכנס אלינו(לא בתדירות גבוהה) ועשינו כמה חגים אצלינו.
אמא שלי ממש אהבה אותו והיא תמיד קיבלה אותו בחיוך, עם אבא שלי לא ממש דיבר איתו אבל הוא כיבד אותו מאוד ואני יודעת שבתוך כל החזות הקשוחה הוא העריך ואהב אותו.
עכשיו לאחר שנה וחצי הוא בא אליי בטענה שעדיין לא מכבדים אותו מספיק וזה ממש לא מקובל איך שהתייחסו אליו מהתחלה ושההורים שלו לא מצאו אותו ברחוב ושהוא קיבל בום לפנים ועכשיו הוא רואה את הדברים אחרת ושאני אף פעם לא נילחמתי בשבילו.
אני כבר שבועיים מנסה לדבר איתו שנחזור אבל הוא לא מוכן וטוען שיש לו עדיין מחשבות ושהוא הכי אוהב ומתגעגע בעולם ואין לו טענה אחת כלפיי ושאני בחורה שכל גבר היה מייחל לעצמו אבל הוא לא יכול לחזור לקשר הזה שוב.
חשוב לציין שהוא לא רוצה לנתק את הקשר ומבקש גם להיפגש מדי פעם
אני ממש שבורה ואפילו שאני כותבת את השאלה אני לא מפסיקה לבכות.
האם להמשיך הלאה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות