הסיפור הקטן שלי מתחיל לפני שנה. כשחברה שלי אז נפרדה ממני. אני אהבתי אותה בצורה מטורפת, והיא ויתרה עלי. (לדעתי כשאוהבים מישהו לא מוותרים עליו ונלחמים. נורא נפגעתי)
לא הצלחתי להתאקלם למצב החדש. היא החברה הראשונה שלי ועם בנות אף פעם לא הסתדר לי. לקחתי את זה מאוד קשה. עד היום אני חושב עליה כול יום (בעיקר בשנאה) מדרדר בלימודים ואני פשוט מרגיש שאני לא מממש את עצמי מבחינה תפקודית. אין לי את המוטיבציה בכלל. אני יודע שצריך להמשיך בחיים. ואני עושה את זה.. בערך. לפי ההוראות של ההורים שלי. בלי לפרט יותר מדי: אני עדיין גר בבית, וחוקים של הורים זה חוקים. עובר עליהם ואין לי אוכל בלה בלה. מתייחסים עלי גם בתור ילד קטן. וכן אולי אני קצת ילדותי ותמים ולא מבין בכול. אבל זה סיבה להשאיר אותי מאחור?
ובזמן שאני לא מממש את עצמי אני יושב מול המחשב. היום ישבתי בערך 6 שעות ושיחקתי משחקים ושמעתי מוזיקה.
כשהייתי עם האקסית שלי עשיתי דברים בכיף. סתם דוגמה קמתי מהמיטה בשמחה דבר שאני בספק שיש למישהו את זה. היום?.. לא ממש.
אני מרגיש שבלי תמיכה אני לא אגיע לשום מקום. אבל אין ולא תהיה לי תמיכה. למדתי כבר שכול אחד דואג רק לעצמו.
בקיצור, אני מתוסבך. עצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025