היי,לפעמים אני גולשת באתר הזה אבל רק עכשיו מצאתי לנכון לכתוב בו.
אז קודם כל,אני יכולה להגיד על עצמי שאני חסרת ביטחון ודימוי גוף שלילי,יש בי תיעוב עצמי שבא לי להקיא מעצמי,אני מרגישה לא שווה ,נחותה,סתומה,לא מצחיקה וזה כן מפריע לי.
מאוד.
מפריע לי שאני שונאת את עצמי כל כך ולפעמים יש לי מחשבות לפגוע בעצמי והאמת אני משתפת אנשים במחשבותיי וברגשותיי,אבל אני יודעת שזה עמוק בתודעה שלי,והשינוי לא יהיה קל,כן אני רוצה לשנות את עצמי,לשנות את הגישה,אני יודעת שאנשים ישקרו ויגידו את השקר היפה,"אוי תפסיקי את יפה את חכמה,יש בך הרבה דברים ויש בך מה לתת,את לא נחותה" רק כדי להשתיק אותי,רק כי זה מקובל.
תמיד שואלים אותי,למה את שונאת את עצמך,אני עונה להם שיש יותר מידי סיבות,כמו הסביבה שמשפיעה,האינטרנט,המרדף אחר אידיאל היופי.אני שמנה (אבל זה בסדר אני עובדת על זה,את זה אפשר לשנות),גם פנים אפשר לשנות,יש ניתוחים,ואופציות,גובה לצערי אי אפשר לשנות,אבל האם זה מה שיסב לי אושר,זה מה שיספק אותי?!לא בטוחה,אני מאמינה שכל אחת בסופו של דבר לא אוהבת בעצמה משהו לפחות אחד,בין אם זה משקל,שיער,פנים,גובה.וכן מה שאחרות אומרות על עצמן משפיע עליי.אני באמת לא יפה,באמת,אני אפורה משעממת,וגם אם אתלבש יפה זה לא יעזור,אחריי הכל זה דורש גוף יפה.
מה שהכי מציק לי,זה שזה מה שאני חושבת עליו 24 שעות ביממה,מרגע שאני קמה בבוקר עד הערב,לפני שהולכת לישון.נפגעתי בעבר מאנשים שהעירו לי,אולי לא קיבלתי מספיק עידוד מהמשפחה,אולי כי אני בנאדם מושפע,אולי רגישה מידי,אלה מספיק סיבות לשנוא את עצמי.לא מסוגלת לפעמים להביט במראה,ואנשים לא מבינים למה אני עם פנים נפולות.כי לא משנה כמה איפור אמרח על עצמי,לא משנה כמה ארזה תמיד אשאר מכוערת,גם בגוף וגם בנפש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות