היי(:
אני סטודנטית שנה ראשונה...לומדת ומשקיעה המון בלימודים...
מאז ומתמיד הייתי בן אדם חייכן ותמיד תמיד תמיד הייתי נחמדה לאנשים ועוזרת אם יכולה...אנשים תמיד ניסו להתחבר איתי, אך אני אוהבת את השקט שלי, לשבת לבד ואפילו לא עשות כלום מבחינתי זה מושלם...אני שונאת שאנשים יוצרים איתי קשר ידידותי, למשל בנות בבית ספר/מכללה/גם בצבא, אם השיחות לא היו ענייניות בקשר לתחום משותף שלנו שנגיד אם בנות מהמכללה שולחות לי הודעה בוואטסאפ אני מקווה שזה בקשר ללימודים ולא הזמנה לבוא אליהן או שנפגש...
תמיד ההורים שלי ניסו לדחוף אותי לצאת לבלות אבל באמת שניסיתי...היו תקופות שיצאתי ופשוט סבלתי מכל רגע. אני אוהבת לשבת בבית או ללכת לטייל לבד, ושאף אחד לא יפריע.
גם עכשיו אני מאוד מתאמצת לשנות את זה...כי אולי משהו בי דפוק?? אני מנסה ללכת למפגשים חברתיים של הכיתה שלי במכללה אבל אני ממש סובלת ומתה לחזור הביתה.
הקטע הוא שאחרי שאני חוזרת ממפגש עם אנשים אני חייבת לשבת כמה שעות בשקט לנקות את הראש...לא מבינה למה אני חריגה וממש ממש שונאת קשר עם אנשים... :(
דרך אגב אני לא גרה בבית הוריי...אני שוכרת דירה לבד אז זה לא מפינוק או משהו...או ילדותיות...כבר ניסיתי לחשוב אם בכלל כדאי לי לנסות להשתנות או להשאר פשוט ככה...
לעומת כל מה שרשמתי, כן היו לי בני זוג וכן היה לי כיף איתם ורק רציתי להפגש ולהיות מצידי 24 שעות איתם...אז למה עם אנשים שהם סתם חברות או ידידים או מפגשים חברתיים אני לא אוהבת אבל להיות עם בן זוג כן...?
אני צריכה להשתנות או שאני יכולה להמשיך כמו שאני בלי רגשות רעים? :( מה אתם חושבים?
שתהיה שבת שלום לכולם...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות