שלום לכולם. אני באמת תמיד ראיתי את עצמי כאישה מאמינה, לא יכולה להגיד שכל מצווה ומצווה קיימתי, אבל בהחלט יכולה להגיד שחייתי חיים מסורתיים. בכל אופן, ככל שאני גדלה ומחכימה קוראת יותר ולומדת יותר אני מרגישה שאני מתרחקת מהדת, תמיד הייתה בי סקרנות כזו לחקור על היקום ופתאום זה נראה לי כמו יצר רע, פתאום אני נחשפת לטבע, למדע. אתם בטח תשפטו אותי על מה שאני יגיד עכשיו, אבל כרגע כל הדתות האלה נראות לי כמו חרטה אחת גדולה. קשה לי להגיד את זה, אני רוצה להיות כמו שאר היהודים שבאש ובמים שלמים עם עצמם אבל אני פשוט לא מרגישה ככה, אני לא רואה הבדל בנינו לבין ה"גויים" אני מרגישה שכולם חלק מגלגל החיים ושאנשים פשוט הכניסו את כל הדתות האלה מתוך פחד מהלא נודע. אני באמת מצטערת שאני חושבת ככה, כמו כן אני חייבת לציין שאני עדיין שומרת כשרות שומרת כיפור, מדי פעם שבת, כי אלו דברים שגדלתי והתחנכתי עליהם ואני לא מצליחה לשנות, אבל מבחינת המחשבה, אני מרגישה מקולקלת. גם כל כך כואב לי ששונאים את היהודים בכל מקום, אני ללא ספק רואה את עצמי בחו"ל בהמשך החיים טיולים (או אפילו ממש לגור שם) ואני ממש חוששת כשאני רואה כמה שנאה יש ליהודים רק מהיותם יהודים. מי קבע מי זה מה בכלל? איך הכל התחיל? מבולבלת, מתוסכלת, אני רוצה להעיף את המחשבות האלה מהראש שלי, להיות כמו החברות שלי, אצלן הכל כל כך פשוט. למה לא יכולתי להיוולד בחו"ל?? למה אני "יהודייה" כל כך הרבה מחשבות. האם יש אנשים שאין להם דת? האם אפשר לברוח מזה? באמת מנסה לקבל על עצמי את היהדות, אבל לא מצליחה, המוח שלי משגע אותי. לא מצליחה להבין, האם הכל באמת שטויות? האם יש לי בעיה ואני צריכה ללכת להתחזק בדת? אני מוכנה לפנות לרב או משהו כזה. מה לעשות? תודה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות