יש לי חרדה ממש נוראית ומגעילה שאני פוחדת להפסיק לאהוב את האנשים שקרובים אליי מאוד מאוד ולקחת כמובן מאליו מה שהם עשו בשבילי , אני ילדה נכה ויש איתי סייעת מדהימה 14 שנים מאז גיל 4 וחצי והיא ממש כמו אמא בשבילי היא עזרה לי בהכל ולימדה אותי הכל לקרוא לכתוב להיפתח לאנשים להאמין בעצמי ואני אדם מאוד חרדתי והיא עזרה לי להתמודד עם כל החרדות שלי בקיצור היא אפילו מכירה אותי יותר מאמא שלי
ופתאום חודש לפני שאנחנו מסיימות את הקשר נכנסה לי מחשבה שכבר לא אכפת לי ושהיא כבר לא חשובה ולא יקרה ושהיא זרה למרות שבתוך תוכי אני יודעת ומרגישה שכן!! באמת שבחיים לא לקחתי את זה כמובן מאליו אבל פתאופ אחרי שכולם תמיד עזרו לי המשפחה והיא פתאום נכנס לי ספק ובגאוותנותי הרבה אמרתי שזה בעיה שלהם שעזרו לי אבל באמת שזה לא מתוך כפיות טובה אלא מתוך חולשה וקרה לי ונכנסתי מזה לדיכאון והאשמתי את עצמי ומרוב האשמה השארתי את זה וזה הלך והתממש ובמקום לגרש את זה התנהלתי לפי הפחד וכאילו הפסקתי לאהוב... אני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל אני מאוד מזוכיסטית מרוב כל הפחדים שיש לי הדרך היחידה שלי להתגבר על פחד הוא לחשוב על פחד אחר וכשאני עושה זאת ונזכרת מה חשבתי אני ממש אוכלת את עצמי איני יודעת מה לעשות איך להתנתק מפחד זה
סליחה על החפירה!! ואשמח לעצה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות