היי חברים,
אני לא מאמינה שהגעתי לרגע הזה -
מתחילת שנת הלימודים האקדמאית חנכתי ילדה בת 10 בשביל מלגה ועוד בערך חודש הפרויקט מסתיים [אם זה מעניין קוראים לפרויקט פר"ח].
התקופה הזאת הייתה מורכבת, היו לה פערים רציניים בלימודים וגם המזג שלה עצבני, היו תקריות לא נעימות לפעמים, אבל סך הכל היה לנו ממש כיף יחד. אני אשכניה מתה, היא מזרחית, השפענו אחת על השניה [לטובה], הכנו יצירות, אפינו עוגות, ציירנו, למדנו, שרנו, רקדנו, הלכנו לגן חיות, דיברנו על דברים אישיים...גם המשפחה שלה תמיד קיבלה אותי יפה.
אבל, לא הצלחנו להתגבר על הקושי הלימודי, כן חל שיפור אבל לא ברמה שייחלתי לה ושנה הבאה היא מקבלת חונכת חדשה [לא משהו נגדי, פשוט אסור להמשיך עם אותו חונך כדי למנוע תלות].
אניווי, אני כותבת כי האמת לא ציפיתי שיהייה לי קשה, האמת שהלימודים שלי עמוסים וייחלתי לזה שיתפנה לי קצת זמן...אבל אני מוצאת את עצמי פתאום קצת עצובה כי תמיד רציתי אחות קטנה. דבר שני, איך מתנהגים לקראת הסוף? האם לעשות דברים כיפיים בשביל לסיים באווירה טובה או דווקא להוריד פרופיל כי תגיע חונכת חדשה?
סך הכל אין תלות והכל קליל, היא מודעת לזה שאני עוזבת חודש הבא.
ובקשר לסיום עצמו - הבנתי שצריך לעשות מפגש בבית כדי לא לסיים ב"שיא" אבל מה נהוג, לעשות שיחת סיכום?
התלבטתי האם להכין אלבום [כלללל מה שעשינו מתועד], קולאז' או תמונה על קנבס? שוב, זה מה שנהוג...או אולי דווקא לגלות יצירתיות? (לא משהו יקר או מרגש מידיי, בכל זאת דרכנו מתפצלת מפה...)
ואיך מגיבים לשאלות מצדה ומצד המשפחה של תשמרי על קשר? תבואי לבקר מידיי פעם?
חג שמח ותודה מראש :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות