מאז שאני זוכרת את עצמי אני מרגישה בודדה, תמיד מחפשת קרובים להזדהות ולקשר נאמן ואמיתי, כאלו שיראו את הצרכים שלי ויידעו מה טוב לי.
אציין ואדגיש שבהתאם לרצונות והרגשות שלי, כך אני מתמסרת במלוא הכוח להיות ולמלא את הציפיות שאני מצפה מאחרים- בעצמי.
אני עדה לעובדה שזה מצליח, לא פעם מודים לי ואני מרגישה שיודעת לקלוע לצרכים של האנשים סביבי גם מבלי שיבקשו.
לא פעם אפילו מוותרת על מקומי בשביל אחרים, עושה לי טוב גם מבלי לקבל תמורה, אבל מרגישה בדידות נוראית .
הייתי ילדה דיי מקובלת, בעלת ביטחון ומרכזית.
משהתחלתי להבחין באחרים שדחקתי לפינה בגלל תשומת הלב שמשכתי, התחלתי לחסום בעצמי לא מעט צדדים . כשאני נכנסת למסגרות חדשות מחכה שייתנו לי ״להרגיש לגיטימית ״ נכנסת בפרופיל נמוך ומכבדת את את אלו הותיקים, מה שגרם לניצול ורמיסה.
כשהתחלתי להיכשל באופן כמעט מתמיד, גם הביטחון העצמי ירד, והאמונה בייכולות שלי השמידה את כל השאיפות והאמונה ביכולות .
המצב רק הולך ומדרדר. החלה נטייה להשמנה (בעיה שלא הכרתי)ולאחרונה גם מתקשה בביטוי עצמי ומגמגמת לא מעט:(
ומשום מה זה, נראה שאני היחידה שמרגישה כך,
אם הייתי מבחינה באדם נאמן הייתי קופצת על ההזדמנות, לא נראה שהאנשים סביבי עושים מאמץ לשמר קשר מעבר להבעת ערך.. או בכלל, לא נראה שמישהו מחפש אמון ?
הרגשה מעיקה, מרגישה בחורה עצובה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025