נמאס מהיחס שנותנים למלצרים, למה כל היחס המזלזל הזה?

שלום, אני מלצרית באולם אירועים מזה שנה.
לא יכולתי להתעלם יותר מהיחס שאני נחשפת אליו גם בעבודה וגם ברשתות החברתיות, בכתבות ואפילו כאן באתר. אני יודעת שהרבה אנשים בנו עלינו סוג של סטיגמה אכזרית שלא מבוססת על שום דבר מלבד יהרה ואטימות, וצברו כעס עם קצת שנאת חינם. אני מאוד אשמח אם אנשים ייקראו את זה עד הסוף אפילו אם הדעות שלנו מנוגדות ורק אז יגיבו. זה חשוב כי המסר בסוף.. אני רוצה להבין מאיפה באה כל הסטיגמה הזאת שהתגבשה סביבנו ואשמח אם תאירו את עיני.
אני עובדת במלצרות כי זאת עבודה מאוד נוחה, זמינה ומשתלמת(בדרך כלל).
בתור בחורה מאוד אקטיבית שלא יכולה לסבול עבודות משעממות כמו חנויות בגדים, נעליים, מקומות של מזון או כל דבר אחר שדורש להסתובב במרחב קטן יחסית העדפתי לפנות למלצרות. אין יותר מרוצה ממני מהעבודה הזו. אבל כמו שאמרתי, אני רואה יותר ויותר אנשים שמזלזלים בנו בתור מלצרים ולא רואים בנו בכלל בני אדם עם רגשות אלא סוג של רעש וצלצולים או כמו משרתיהם האישיים שאפשר לדרוך עליהם . למה? אה כן, כי ""זאת העבודה שלהם. הרי הם בחרו אותה. אם לא היה נוח להם הם היו עוזבים, גם ככה הבוס משלם להם שכר בסיס למה שאשים להם טיפ? "" אז הנחת היסוד שלכם שגויה בהחלט.
הנה לכם סדר היום של מלצר טיפוסי:
זה מתחיל בזה שהוא צריך לערוך כמה שולחנות בזמן הקצר ביותר, צלחות, סכינים,מזלגות, כוסות, הכל לפלש ולנקות כדי שיהיה נקי נקי.
לסחוב משאות כבדים, לעקם את הגב, לנסות ליישר חזרה, הכאב לא עובר? לא נורא, יש עבודה לעשות.
בדרך הבוס מבקש שתזיזי את זה, תרוצי לשם, תחזרי ואז תרוצי שוב ואז תפני שמאלה, תעברי את המחתרת של הסודנים ואז שוב שמאלה ובסוף כל הדרך הזאת תביאי לי חציל אני רעב !!! אני ממלצרת באירועים 2 שולחנות של כ30 איש, 30 איש שאני מטפלת בכל אחד ואחד. ויש לכולם נטייה לחשוב שהם לבד באולם.
אנחנו רצים מתרוצצים , הזה רוצה בקבוק קולה. רושמת. חוזרת מביאה . הזה שלידו ששמע את הבקשה נזכר שהוא רוצה גם אחרי שכבר חזרתי. רצה ומביאה. פתאום הוא נזכר שבכלל לא בא לו קולה . "אבל ביקשתי בירה !!! " אומרת לעצמך " טוב, קורה" חוזרת ומביאה. הזאת לא אוהבת את החומוס מבקשת שאצא בשבילה לחנות שליד אקנה לה שם חומוס של צבר. ילדים קטינים לא מפסיקים לבקש אלכוהול. וכשהם שומעים "לא,אתם לא בני 18 "מתחילים כנקמה לזרוק עלייך קציצות דג. אנשים ברבריים שמטנפים את כל השולחן שכבר לא רואים את המפה הלבנה שמתחת מרוב כל הבלאגן והזבל שאותו אגב למקרה שתהיתם אנחנו מנקים אחרי האירוע.
זאת עבודה קשה לכל דבר. גם פיזית וגם מנטלית. אבל אני אוהבת אותה. אני אוהבת את האירועים ואת השמחה. אני אוהבת את הצוות שלי, אנשים מקסימים. אני אוהבת את האווירה הזאת בעבודה שלי ומעדיפה אותה על פני עבודה עם אווירה דכאונית אחרת. היא נוחה לי. למה שאחליף אותה כי מתנהגים אלי בהשפלה?צעקות, הקנטות, דיבור גס פנייה אליי כאילו אני לא יותר ממשרתת. ואולי באיזשהו נס משמיים,אולי פעם בשנה מרחמים על המלצרית המסכנה שנאלצת לעשות את כל זה, אבל כשדקת הדומייה לכבודה נגמרת ממשיכים להתנהג בחוצפה. למה הם מתייחסים ככה? כי הם יכולים. הרי הם שילמו לאירוע. הם הרי כיבדו אותנו בהגעתם. איך לא פרסנו לפניהם שטיח אדום ולא הכנו להם כתרים לקשט את ראשיהם??. הרי הם שמו כסף במעטפה !!!! לכן חייבים להצמיד להם משרת אישי שינקה את כל הזבל הברברי שהם משאירים אחריהם.
ואז עוד לשמוע מאנשים "למה מלצרים מצפים שנשים להם טיפ???חוצפנים מצפים יותר מידי יחסית לאנשים שמקבלים שכר בסיס !!!!"
לאירוע אחד אני מקבלת 140 שקל ל10 שעות מלאות בתסכול רב. השכר בסיס כזה נמוך כי הציפייה היא שאנשים יביאו טיפים ואז ייצא משתלם. וכשאנשים לא שמים אני יכולה לצאת מאירוע מאוד מאוד קשה של המון שעות רק עם 140 ש"ח. אם לא הטיפים זה לא היה משתלם לי בכלל. אבל הטיפים זה מה שמרים את השכר בסיס.
כמובן שאנשים לא חייבים לתת טיפים אבל אני מאמינה שכשאדם נותן את הנשמה, והופך עולמות בשבילך אז הציפייה היא שמתוך כבוד, הערכה ואינסטינקט טבעי תרצה לגמול ולהעניק לו על כל המאמץ שהוא עשה עבורך. גם אם אתה לא יודע עליו כי בכלל היית עסוק בלרכל, לרקוד ולטנף, לבקר את השירה של זמר החתונה, את שמלת הכלה, את התסרוקת של השכנה וללכלך את כל מה שנמצא מעלה המפה.
אני עושה הכל על מנת שלאורחים יהיה טוב, ממלאת את כל הבקשות שלהם, נותנת להם יחס אישי וחם. אם הם באים באיחור והכל כבר נגמר אני הופכת עולמות בשבילם כדי שיהיה להם טוב. ואני ספציפית מקבלת טיפים על כל ההשקעה שלי. אבל לרגע תהיתי לעצמי מה היה אם הייתי עושה את כל זה ולא היו מעריכים את כל מה שאני עושה עבור האדם שכל מה שהוא עושה זה יושב ואוכל בלי דאגות מהחיים שלו כשאני רצה והופכת עולמות מאחורי הקיר שהוא בכלל לא רואה.
הנקודה שלי פה היא שמי שלא היה מלצר מעולם - לא יודע מה מלצרים עוברים כדי להגיש לכם את המנה שלכם ושתעבירו זמן בנעימים בזמן האירוע. זה מתחיל בעריכה ובהכנה של האולם לפני האירוע. ממשיך בריצות ובשירות אדיב לכל אחד באמצע . נגמר בניקינות עד השעות הקטנות של הלילה אחרי כל הזבל שמשאירים מאחור כי הרי הם חושבים שזה נעלם מעצמו ולא שאדם בשר ודם עם רגשות עשה את הכל בשבילכם ונתן את המקסימום שלו. כל זה נכתב מכאב עמוק אי שם בתוך הלב שלי. המבט הקר הזה שנותנים לך. אני לא יוצרת מעצמי איזשהי תדמית של מסכנה שמצפה ליותר מידי כמו שרבים טוענים בתגובות. אבל אני כן מצפה ליחס אנושי ומעריך על כל ההשקעה. ובטח ובטח לא משפיל ומעליב. ולגבי הטיפים? אני מאוד מקווה שהבנתם את הרעיון שעומד מאחוריהם. כי אחרי הכל אני מאמינה שאם נותנים את הנשמה בשבילכם, באופן טבעי תרצו להעניק בחזרה. תודה אם קראתם הכל. אם לא, חבל כי אנשים שלא קראו יקפצו ישר לתגובות בלי באמת להבין את כל הכוחות והמאמצים שהמלצרים עושים עבורכם. תודה
עכשיו אשמח לשמוע את דעתכם.