היי, אני חיילת, התגייסתי לפני כמה חודשים ומשרתת בבסיס פתוח, הרגשתי שזה בזבוז זמן להיות בבית כל יום במשך שנתיים מ 4 וחצי ולא לעשות כלום אז החלטתי לחפש עבודה למרות שאני חסרת ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך וביישנית נורא
בעבר לפני הצבא ניסיתי למצוא עבודה אבל כנראה בגלל שניגשתי בכל פעם בחוסר ביטחון מביך, הקול שלי רעד, והייתי חיוורת לא קיבלו אותי, וגם מתי שלקחו אותי להתלמדות או ניסיון לקח לי זמן לשכנע את עצמי אפילו להיכנס למקום, ולא שרדתי בשום עבודה יותר משבוע וחצי.
בכל מקרה, קיבלו אותי להתלמדות למלצר בפאב, ואני פשוט משותקת מפחד, הייתה לי התלמדות אחת שלשום בערב ולקח לי רבע שעה רק לאזור אומץ ולהיכנס, כי כולם מנוסים, יודעים את העבודה, והסתכלו עליי בתור "החדשה שלא יודעת כלום ועכשיו צריך להסביר לה" והרגשתי עיניים בוחנות אותי והרגשתי שחושבים עליי "נו למה היא באה עכשיו יהיו לנו פחות משמרות/צריך ללמד אותה/ היא לא יודעת כלום" יכול להיות שהם באמת חשבו ככה ויכול להיות שממש לא, אבל אני הרגשתי שזה באמת מה שחושבים עליי, בכל מקום אני מרגישה ככה, כל מקום עבודה שאי פעם הייתי בו הרגשתי ככה ופרשתי בגלל זה.
ודי
נמאס לי
נשבר לי
נמאס לי להיות המוזרה הביישנית שמסתגרת בתוך עצמה ולא מתחברת לאף אחד כי היא בטוחה שכולם חושבים עליה רק רע. אני רוצה להתחבר, ומנסה, אבל קשה לי
אני נראית קטנה לגילי, אני בת 18 וחצי ואנשים חושבים שאני בת 14, זה מוריד לי עוד יותר את הביטחון, יש לי גם דיבור של ילדה קטנה וקול של ילדה קטנה, וזה מוריד לי את הביטחון ואני חושבת שהלקוחות בבר יחשבו "למה הם נותנים לילדה בת 14 לעבוד פה"
אני מיואשת, מה לעשות?
יש לי ביום שני עוד התלמדות ואני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת ללכת לשם ולהיות תחת כל כך הרבה עיניים שופטות שוב. אני שוקלת להודיע שהעבודה לא מתאימה לי, אבל אני יודעת שאני אגיע לאותו מצב גם בעבודה אחרת.
מה לעשות ?! אני חייבת עזרה דחוף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות