זה היה יום אחד לפני כשנה וחצי, העברנו את הלילה ביחד בחיבוקים , חיוכים, וידי משתלבת בידו, עדיין זוכרת את השתלבות האצבעות בסלואו מושאן.
לילה יפייפה. לא היה יותר מזה.
נראה לי הוא היה הראשון מבין הבנים שהכרתי מסביב לגילי, שגרם לי להאמין שכן קיים בעולם מה שאני רוצה.
אם היינו בתוך סרט הוא היה החתיך ומלך הכיתה, בעל כריזמה ובטחון עצמי, חכם ואינטליגנטי
ואני הייתי החנונית, הזאת שעוברת במסדרון ומרוב כמות הכוסיות שהיו מקיפות אותו הוא רוב הסיכויים לא היה רואה אותי בכלל.
אבל לא היה לי אכפת שאני לא בליגה שלו,
מעבר לכך, באיזו שהוא שלב בערב הזה הרגשתי בנוח איתו והוא איתי, ודיברנו על דברים ועל החיים. היה קסם.. והייתה משיכה..טוב לפחות ככה הרגשתי מהצד שלי...
אבל כך קרה לא כמו שבסיפורים, שאחרי הדייט הלילי (שלא היה מתוכנן כן? זה יצא ככה בגלל חברים שבאותו הזמן היו בצד השני של הכביש) לא היה בנינו כלום יותר.
כמה הודעות אחרי..וגם שיחת טלפון אחת אחרי שנה, אולם לקח קצת זמן.. אבל מספיק בשביל להפנים שאני איי שם בעננים והוא מזמן בארץ.על פני האדמה. כאשר כל מה שאני בעיניו זה חצי זיכרון עמום ומחוק.
בגלל הטכניקה הזאת שלו לכתוב לבחורה פעם בכמה חודשים, התפתח אצלי הרגל. אני עדיין מחכה באובססיביות להודעת החודש\חודשיים\חצי שנה
וצירוף האותיות בפייסבוק של השם שלו באנגלית מעלה בי עדיין אותם הפרפרים. וכשהוא שולח הודעה אני מתרגשת כמו מפגרת.
לא הכרתי עוד אף אחד שהיה משתווה אליו .. אולי הייתי צעירה אז ולכן בגלל שזו הייתה החוויה הראשונית שלי בפריצת האינטימיות זה יכול להסביר למה הוא כלכך נחרט במחשבותיי.
הייתי רוצה לבקש ממכם את העזרה להתגבר עליו. אני לא רוצה יותר להתמלא בהתרגשות לנוכח התמונות שלו, השם שלו, נושא השיחות עליו.. אני רוצה להמשיך לחיות חיי כאשר הוא זכרון מאוד מאוד עמום מהעבר. וזהו.
זה פשוט כואב מדי לחכות בחוסר ידיעה מה היית בשביל בן אדם. נמאס לחשוב על זה. אני שונאת את האובססיה שהתפתחה לה. מבקשת את עזרתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות