שמתי לב שצורת החשיבה שלי היא שלילית, אבל אני רואה אותה כריאלית. (הכוונה, אני מאמינה בה כ"אמת" ולא חושבת שאני מעוותת מציאות...)
אני חושבת שאנשים הם נצלנים, מגעילים, חסרי התחשבות ואכפתיות לזולת. זה לא שנכוויתי בעצמי ממשהו מצמרר דוגמת אונס או רצח אבל כמו כולם אני עדה למקרים שונים גדולים וקטנים בחיי היומיום שלי והבנתי שבעקבות ההתנסות שלי עם אנשים התגבשה אצלי הדעה הזאת שבאמת, כמעט כל בני האדם דוחים.
אני לא אפרט פה דוגמאות כי כולנו מכירים מקרים עם אנשים שלא נגמרו נחמד אבל לאן שלא הלכתי או ששיקרו לי או שניצלו אותי (מי לא מכיר את החברים הנהדרים האלה שלא בקשר ומתקשרים אחת לשנה כשהם צריכים משהו...) ריכלו, צחקו. .... אפילו להחזיק לשכן את הדלת שייכנס לבניין ולזכות בהתעלמות מעצבן אותי, כאילו רוב האנשים חיים במחשבה שהשאר חיים כאן כדי לשרת/לבדר אותם. אני פשוט מנסה להבין אם אני לבד בתפיסה הזאת? כמעט כל מקום אליו אני מגיעה אני נתקלת באנשים חסרי סבלנות/חסרי כבוד/מקללים/משקרים/עצבניים/כפויי טובה ועוד......
ניסיתי כמה פעמים להתנהג כמו שמתנהגים איתי, אבל זה כמו עור זר. אני רגילה להיות נחמדה (לא מתוך מקום של לרצות אחרים על חשבוני, אני פשוט אוהבת לעזור לאחרים .) ואין לי מושג איך להתמודד עם הסיטואציות האלה, יוצא תמיד שאני מרגישה קורבן או לחלופין אם אני מגדלת עור של פיל ומחזירה להם במטבע שלהם אני מצטיירת כרעה, עצבנית....
אז זאת אני שמשוגעת או שבאמת אנשים טובי לב ודרך ארץ נהיו מצרך נדיר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות