ובכן הכותרת אומרת הכל.
אני בן אדם קנאי, אני מקנאה בכל מי שאני רואה שטוב לו, בכל מי שנראה לי שהוא יותר טוב ממני, בכל מי שיש לו משהו שלי אין. אני מרגישה איך הקנאה עולה לי בגרון, מכרסמת את הגוף שלי ופשוט משתקת אותי.
לפעמים הקנאה בכלל לא מוסברת ולא הגיונית. למשל אם אראה בחור שכלל לא רציתי יוצא ומאושר עם מישהי אחרת אני אקנא, ולמה לי?! הרי אני לא רציתי אותו!
אני מוצאת את עצמי לפעמים שמחה לאיד כשלמישהו קורה משהו רע, כי אם לי רע אז שגם לו יהיה רע. זה פשוט מזעזע! רק כשלי טוב אז אני מרגישה כיצד הקנאה פוחתת ואני יכולה להיות מאושרת עבור אחרים, אבל בדרך כלל רע לי וכשרע לי אני לא מסוגלת ולא רוצה להיות שמחה בשביל אחרים ובסתר אני אפילו מאחלת להם שיהיה להם רע, מתרחקת מהם, מנתקת מגע, לא רוצה לשמוע או לראות כמה טוב להם וככה גם נשארתי בלי חברים בכלל.
אני יודעת שהביטחון שלי ברצפה, מתחת לרצפה למרות שעל פניו לא צריכה להיות סיבה לכך. אני יודעת שאני אדם עצוב ורע ולא מאושר ואומלל. החיים שלי בזבל למרות ששוב כלפי חוץ איש לא היה מאמין.
אני לא יודעת איך לצאת מזה, איך להפסיק לקנא ככה? אני מרגישה שזה גומר אותי מבפנים לחלוטין! הביטוי הקנאה אוכלת אותי הוא נכון כל כך כי זה מה שאני מרגישה פשוט! לא יכולה להמשיך ככה לא יכולה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות