שלום לכולם.
תמיד הייתי בחור די ביישן שלוקח לו זמן להיפתח לאנשים, אבל למרות הכל לא חסרים לי חברים וחיי חברה ומהבחינה הזו הכל בסדר. אני בנאדם שבבסיס שלי אוהב לצחוק עם חברים וליהנות מהחיים, אבל למרות זאת אני מרגיש שעם השנים אני נהיה יותר ויותר נכה רגשית ויותר מרוכז בעצמי. וזה מאוד מפריע לי. אני מפחד מאוד מאינטימיות משום מה, אני כבר הרבה פחות מחייך חיוך אותנטי (לא זוכר את הפעם האחרונה), אני לא מתעניין באחרים באמת, ובגלל שאני מודע לזה שזה לא בסדר, אני לפעמים מתעניין באופן מאוד מלאכותי ומרגיש מאוד מזויף ורק מחכה שהאדם השני יפסיק לדבר. כי "ברוך השם" יש לי את הצרות שלי עם עצמי, יש לי עומס ענק בלימודים ובעבודה ואני די מותש רוב הזמן, אז ההיגיון שלי אומר "מה אכפת לי מה קורה עם אחרים? אין לי כוח ויש לי את הצרות שלי, מה ייצא לי מלהתעניין מה קורה עם אחרים ולהיות נחמד???".
אני לא רוצה להיות ככה. אני כן רוצה להיות מסוגל להיות נחמד ולהיות מסוגל לנהל שיחה עם אנשים שלא קשורה רק אליי.
חוץ מזה, יש לי גם בעיה חמורה של הבעת רגש. אני כל הזמן משחק אותה אדיש כי אני מפחד להביע את עצמי. אני משום מה מפחד לחבק, לנשק, לתת מחמאה מכל הלב, להגיד "אני אוהב אותך". בעצם כל מה שקשור לאינטימיות. עכשיו גם התחלתי לצאת עם מישהי ואני מפחד שכשהיא תגלה כמה אני אטום רגשית היא תעיף אותי.
אז תודה למי שקרא ואני אשמח לשמוע מה אתם חושבים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025