שלום. החיים שלי מצטיירים כאילו רגילים למי שמסתכל מהצד אבל אני מרגישה שהכל הרבה יותר קשה לי. שאצלי בראש הקשיים מתעצמים גם כשמדובר במטלות פשוטות.
אפילו ללכת לסופר לקנות משהו כשצריך נראה לי כבד, להתלבש, להוציא כסף, לנסוע, לחפש, לראות אנשים בדרך, לחזור. על כל דבר אני חושבת מליון פעם ומנתחת לפני שאני עושה אותו ואז הוא נראה לי לפחות כמו לטפס את האוורסט.
לפעמים ממש בא לי לדוגמא לצאת עם חברות ואז רק המחשבה על מה כרוך ביציאה הזאת מוציאה לי את כל החשק. ( שאני רוצה להתלבש הכי יפה אבל זה לא אפשרי אז אני אהיה לא מרוצה, אולי יתחיל איתי מישהו שלא יבוא לי עליו, אולי חברה שלי תעצבן אותי, אולי ואולי ואולי... ואני לא מרוצה מהכל )
לפעמים יש ימים שלמים בהם אני לא עושה כלום. פשוט שוכבת בבית, ישנה, אוכלת, בוהה בטלוויזיה, לא עונה לשיחות טלפון כי אין לי כוח להסביר מה אני עושה, או יותר נכון לא עושה.מרגישה כשלון וחסרת תוכלת. ועדיין, כאילו מפחדת לצאת לעולם ולהתמודד עם הקשיים שיש לו להציע לי. מעדיפה מראש להכשל מאשר לנסות ולגלות שהכל גדול עליי מדי.
יש לי גם כ"כ הרבה ביקורת ופחד על ההתנהלות של החברה היום- על אנשים חסרי מוסר עם ערכים מעוותים, על התקשורת, על מוסדות, חברות, גברים, ההורים שלי.
מרגישה שממש הכל מתעצם אצלי בראש ושאני לא יכולה לחיות חיים "נורמליים" כי אני לא "נורמלית"...
וזה לא שאני באמת לא יוצאת בכלל, וגם היו לי כמה מערכות יחסים עם גברים, אני עושה דברים. פשוט קשה לי הרבה יותר לעשות דברים ויש המון דברים שאני דוחה רק בגלל יותר מדי מחשבות וביקורת.
מה עושים עם הקושי הזה ? מישהו מזדהה איתי? ובבקשה אל תגידו לי ללכת לפסיכולוג, כי על זה אני כבר יכולה לחשוב לבד. תגידו לי עצות פרקטיות מנקודת המבט שלכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות