מאוהבים ויש חיבור מדהים אבל אני עצובה כשאני איתו

בפעם הראשונה שאני ראיתי אותו הרגשתי שהוא ילד בודד שעבר הרבה כאב , המבטים שלו והגוף כבר אמרו לי את התשובה. רציתי לדבר איתו לפחות לנסות , אני מזדהה עם מה שהוא מרגיש אולי נוכל לעבור את כל מה שאנחנו מרגישים ביחד. הוא היה מאוד מהסס לדבר איתי והרגיש לא בנוח אבל אני ידעתי שבתוך תוכו הוא רוצה להכיר. אני כל הזמן חייכתי והשתמשתי עם הביטחון שלי ועם הדברים המצחיקים שיש לי להגיד, רק בשביל לתת לו הרגשה של.. הכל בסדר אני לא אפגע בך אני מחבבת אותך.
שמרנו על קשר ולא הפסקתי לחשוב עליו אהבתי אותו מהרגע הראשון.
דיברנו על הכל כבר על ההתחלה היינו פתוחים אחד עם השניה אפילו שאנחנו זרים. ואני צדקתי במה שחשבתי.. הוא מאוד מדוכא עם לב שבור וכל כך אבוד בתוך כל העולם הזה. סיפרתי לו על עצמי על הבדידות שלי וגם על הכאב שלי והיה לנו הרבה דברים במשותף ונראה שיש לנו עוד המון לגלות ביחד. הרגשנו קרובים מאוד לאחד השניה וכבר הרגשות התחילו להיתפתח מהר מאוד , אנחנו מקשיבים אנחנו מבינים אנחנו יודעים מה כל אחד חושב ומרגיש ומזדהים ביחד בכל דבר. . ממש כמו חלק שני כאילו אנחנו החלק החסר של אחד השנייה ואני כל כך אוהבת אותו..
ראיתי שההנהגות שלו השתנת לטובה, הוא תמיד מחמיא לי שאני טובה ושיש לי לב טוב ושאני עושה אותו מאושר. הוא נהיה קליל יותר וסוף סוף רואים את החיוך המקסים שלו שהיה קשה לראות קודם.
וככל שהזמן עובר אנחנו נקשרים יותר ובגלל זה קורה לי משהו לא מוסבר.
פתאום כשאני נמצאת איתו יש לי הרגשה אטומה. מאוד קשה לי להסביר אותה אבל אני בטוחה שזה קשור אליו, כי ברגע שיש לי את ההרגשה הזאת אני חושבת עליו, על הלב שלו ועל הכאב שלו.
הוא מוציא ממני את החלק הרחמני שלי ואת הדאגה שלי , אותם אני מקדישה לו מכל הלב. לא כמו האחרים שזילזלו.. הוא מעריך את זה מאוד.
ההרגשה האטומה הזאת כואבת, אני קוראת לה אטומה כי זה ממש מרגיש כמו מכסה כבד על הלב ומאוד קשה לחתוך אותו ולהבין ממה זה. סיפרתי לו את זה , סיפרתי לו שאני מרגישה את ההרגשה הזאת והיא מכניסה אותי לדיכאון ונראה לי שזה בגלל הכאב שלו, הלב שלו, הנשמה שלו ועל הכל. הוא רק ענה שאני עושה אותו חזק ושמח ושהוא אוהב אותי אבל על העבר שלו הוא לא רוצה לדבר.
מאוד קשה לי אני לא מבינה למה אני מרגישה ככה. אני יושבת איתו ואני פשוט בוכה בלי שליטה ובדיכאון ואין לי שום הסבר.
זאת הרגשה נוראה ..
כל כך טוב לנו ביחד, יש לנו אהבה יש לנו הכל. אנחנו מרגישים החלק של אחד השנייה. אז למה אני מרגישה את ההרגשה הזאת שמכניסה אותי לדיכאון ובכי לא מוסברים?
האם זה הגיוני מה זה יכול להיות?
זה לא קרה לי עם אף בן זוג.. ואני יודעת שאם לא הייתי אוהבת אותו זה לא היה כואב לי כל כך...