איך זה מרגיש לרצות מישהו שלא רוצה אותך בחזרה?

שלום לכולם :)
זאת פחות שאלה כי אני לא חושבת שיש משהו שאפשר לעשות .. זה פשוט עניין של זמן כנראה, למרות שזה מרגיש כאילו עבר נצח והזמן עטבר כל כך לאט .. זה יותר לשתף רגשות שאני מחזיקה כבר זמן רב מדי .. מתארת לעצמי שהרוב לא יקראו עד הסוף כי זה ארוך ולכולם יש מספיק בעיות משלהם על הראש אז אני לגמרי מבינה אבל הייתי שמחה לדעת שיש עוד אנשים שמרגישים את אותו הדבר יום יום כמוני.

איך זה מרגיש לרצות מישהו שלא רוצה אותך בחזרה?
זו התחושת התמסרות הזו למשהו לא נודע ..
כמו לחצות ימות והרים מבלי לדעת לאן פנייך מועדות, לאבד את הדרך, הכיוון והקרקע.
אתה חווה את האושר ברגעים הקטנים של החיים ונוטה להאמין שאולי יום אחד יהיה לו את אותו המבט שאתה נוטה להביט בו כמעט בכל בוקר והעיניים הנוצצות כמו זיקוקים של יום הולדת.
רושמת לעצמי תזכורות לא להביט בך בצורה כל כך טהורה ובזמן כל כך ממושך..
הוא נגע בי, הוא נגע בי כמו שלא נגעו בי בחיים.
הוא נגע בי פיזית, מנטאלית, רגשית.
הוא משתק אותי בכל פעם שהוא בא ובכל פעם שהוא הולך.
אני מנסה לשכוח, לא בטוחה שאני רוצה.
אני מרגישה כמו ברכבת הרים ביני, בינך לבין חיי.
הוא לא רוצה לשלב אותי בחייו, מה עוד נותר לי להגיד?
כבר דיברנו על הכל והוא בקושי יודע מה הוא רוצה מעצמו או שהוא שוב לא משתף אותי באמת.
הוא כזה קר. קר כמו קרח.
נשמה קפואה ששברה לי את הלב.
כולם סיפרו לי כמה אתה רגיש אבל למה אף אחד לא סיפר לי כמה אתה פוגע וכמה הייתי רוצה אותך בחיי.
אני שונאת אותו כמו שלא שנאתי בחיים ויום אחר אני אוהבת אותו ולמחרת שוב שונאת.
אני רוצה להרגיש את השפתיים שלך שוב למרות שלא לקחת את זה ללב כמוני.
בחיים לא הרגשתי ככה, ואם היית מאפשר לי להוכיח היית מרגיש, כי אהבה לא מוכיחים במילים.
אני לא רוצה להיות תלותית, קשר שקיים בו תלותיות הוא לא בריא, למרות שאיך אפשר לאבד משהו שמעולם לא היה שלך? ואני לא רוצה להיות נאיבית אבל משהו פה מרגיש מיוחד...
הוא לא הבטיח לי ארמונות, בעצם הוא לא הבטיח לי דבר אבל התחושה שמלווה אותי ביומיום, התסכול, לא מאפשר לי לנשום לרווחה כמו שאני אמורה, אני נושמת אבל לא חיה.
מושיט יד ואז נעלם וככה שוב ושוב, לא מגיע לו רבע ממה שאני מסוגלת לתת אז למה אני לא מאפשרת לעצמי לחייך גם מבלי שהוא ישהה בחיי ויהיה סביב עולמי.
ולפעמים נדמה לי לרגע שאתה גם רוצה, כמוני ואתה פשוט עוצר את עצמך כי מבחינתך אני הטעות הכי גדולה שנכנסה לחייך.
כמו אז, שעשינו אהבה ותוך כדי מילמלנו כמה שאנחנו דפוקים ולא נורמלים.
אם היית נותן לי הזדמנות להיכנס לחייך, מאפשר לי לצבוע את כל עולמך בצבעים שעוד לא הכרת ונותן לי לקבל את כל חסרונותייך וברוך השם יש הרבה, היית יכול להיות מאושר.
טוב אולי אתה מאושר גם עכשיו אבל לפחות יכולת להרגיש שלם כי אני מכירה אותך או לפחות ככה אני חושבת ולהגיד כל הזמן כמה שאתה מרגיש סמרטוט זה לא להיות שלם.
ובסופו של יום כל אחד רוצה לאהוב ולהרגיש נאהב, ואני חושבת שאני רוצה אותך יותר מאשר את האהבה עצמה, למרות שלפעמים אני נוטה להאמין לך שהאהבה שלנו בלתי אפשרית.
ראיתי הרבה, ושום דבר לא משתווה לך.
לתחושה שלהיות שלך או בלעדייך.
בוא נשתכר יחד, כמו אז, ונעשה הכל מאהבה.
נצחק על השטויות שעשינו ונסתכל על ההווה  שהייתי רוצה שיהיה של שנינו.
אני מרגישה כאילו מצלמים אותנו לסרט, תמונות רצות לי בראש ורגעים שלפעמים הייתי רוצה לשכוח.
מחזקת את עצמי במשפטים שעוזרים לי להתקיים.
ולרגע לוקחת נשימה מהחיים וצעד אחורה ומבינה בכל פעם מחדש שמהרגע שראיתי אותך אני כבר לא אותה אחת....