אני אפילו לא יודעת איך לנסח מה אני מרגישה,זה בדרך כלל לא קורה לי פשוט זה כמו להעביר חיים שלמים על דף אז מאיפה אני אתחיל.
קשה לי להתמודד,אני נמצאת בחברה של אנשים כל כך מגוונים ושונים ואם כל זאת גם דומים,זה נראה לפעמים שאנשים הם שיכםול של אחד השי,ורובכם אולי לא יבינו את זה,אבל ההשפעה של אנשים על אנשים אחרים כבר הופכת את כולם לדומים ולצבועים,כי הם לא נאמנים לעצמם,הם מושפעים מאנשים אחרים ולא מראים את מי שהם באמת. בגלל זה אני תמיד מעדיפה להיות בחברת בודדים יותר קל לי להגיע ככה לבן אדם.
אולי אני טועה,אבל אני מדברת על החוויה שלי מהחברה,על בני נוער שרושמים באתרים האם זה נורמלי שהם בתולים בגיל 14,האם זה בסדר שלא היה להם חבר עדגיל 12 עד גיל 19 ואני פשוט לא מבינה את זה.אני לא מתעסקת בדברים האלה בגלל שזה כל כך שיטחי ואולי עצם זה שכולם מתעסקים בזה זה כבר הפך להיות בעיניי חסר משמעות כי אני מרגישה לא שייכת לאנשים,אני מרגישה חלק נפרד מכולם
אין לי חברות בכלל ,היו לי קשרים וירטואלים שנותקו אחרי זמן מה וזה היה בגדר של תקופה
אני נמנעת מאנשים מהחברה,בגלל מה שהם מציגים . ומצד אחד זה טוב כי אני בן אדם שחייב להתבודד וצריך את השקט שלו מידי פעם,בדגש על מידי פעם
ומצד שני הבדידות הזאת לפעמים אוכלת אותי מבפנים. אני משתגעת. ועכשיו כשיש לי כלב אני יותר רגועה אבל עדיין מבינה שזה לא תחליף לחיי חברה .ואפילו נהפכתי תלותית באמא שלי .
אני פשוט חווה הרבה קשיים,רגישות יתר,חרדות כולל חרדה חברתית, הרבה מחשבות מטרידות אותי
אני בן אדם לא רגוע ואני מרגישה תקועה בחיים שלי ולא מתקדמת לשום מקום,אף על פי שאני מנסה לצאת מהבועה שלי ולהיות בחברת אנשים אבל תמיד זה מתפקשש או שאני נפגעת או שיש ריבים או שאנחנו לא מתאימים כבי אדם ואז אני נסגרת שוב וקשה לי להיפתח שוב . מה לעשות ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות