בינתיים, כל פרק בחיי שהתחיל היה רע. המנטרה שלי לתקופה ארוכה היתה "כשזה ייגמר, נתחיל פרק חדש ויהיה יותר טוב" אבל בשלב מסויים איבדתי תקווה.
בזכות טראומה אני לא זוכרת הרבה מהילדות, ואת מה שכן לא אפרט כדי לא להסגיר את עצמי.
לא משנה מה קרה, תמיד חיכיתי שהתקופה תסתיים כדי להתחיל פרק חדש וחיובי, אבל זה לא קרה.
הפורקן שלי עד לא מזמן היה בציור, פיסול וכד', אבל בזמן האחרון גם כשאני מוציאה את הרגשות שלי על הדף או מעוותת פיסת חימר אני עדיין מרגישה את הדמעות עולות. אני סובלת מנדודי שינה, מיגרנות ופשוט נשבר לי.
נשבר לי מאנשים כפויי טובה, מהמלודרמה שבבית ומהנרקיסיזם של הסובבים אותי. נימאס לי להיות זו שתמיד אפשר לבוא להתבכיין לה אבל כשאני רוצה לדבר על משהו כאוב "זה יותר מדי".
יש לי בן זוג שאני מפחדת שיבהל אם אחלוק איתו את כל הבעיות שלי, יש לי חברים שלא רואים אותי כי אקס שלי לא מסוגל להתגבר על העובדה שנפרדתי ממנו ויש לי "חברים" שלאחרונה גיליתי שמזמינים אותי כדי שאשלם למסיבות ואעזור לכסות הוצאות.
אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני פשוט רוצה לישון כמו בן אדם ולשם שינוי להרגיש טוב, אפילו קצת...
מה לעזאזל אפשר לעשות?
ואין לי כסף לפסיכולוג... תאמינו לי ששקלתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025