יש לו עוד 8 חודשים בצבא ואני משתגעת מהשגרה התקועה הזאת, איך להתמודד בינתיים?

כבר נמאס לי, באמת שנמאס לי עד כמה שאי אפשר לשנות דבר ..
חבר שלי ואני יוצאים 10 חודשיים ביחד, חבר שלי בצבא בבסיס סגור
(קרבי, חיל הים) וסוגר כמעט כל הזמן שבת. אני לעומת זאת ב 1.9 סיימתי
שירות לאומי בהצלחה והיום אני עובדת ומשתלבת רישיון על רכב.
חבר שלי מאז ומתמיד היה מחובר לחברים שלו ולמשפחה, כמו כן תמיד הוא
צריך להפנות זמן לכולם ביחד. השבוע חבר שלי היה מיום ב' עד ו' בהפלגה בלי טלפונים שההפלגות האלה חוזרות כל שבוע על עצמם .. כל פעם משתנה בין הימים.
כשחבר שלי חזר ביום ו' מההפלגה הוא נסע לביתו ששם המשפחה המורחבת (מצד אבא) חיכתה לו כדי לנסוע לאילת, לבלות שם את החג. חייבת לציין שלא מזמן גם הם עשו שבת חתן .. המשפחה שלו מגובשת ברמות שאתם לא מתראים לעצמכם, לא שאני מקנאה .. חלילה !! אני שמחה בשבילו שהוא נהנה עם כולם ביחד. אבל איפה אני?? למה תמיד בזמן שהוא סוגר כ"כ הרבה שבועות הם חייבים להיתקע באמצע?
אני לא רואה את חבר שלי הרבה. וגם מצד שני אני מרחמת עליו, מרוב הדדיות משפחתית גם את חבריו הוא בקושי רואה ..
וגם כשיש בנינו חלוקה של שבוע (מי יושן אצל מי) תמיד חייבת להתקיים אותה
מריבה עם אמא שלו 'אבל אנחנו לא רואים אותך הרבה, תזמין אותה אלינו' ...
ולא לא בא לי ללכת אליהם כי אני לא נרדמת שם בלילה, יש להם בעיה כלכלית שלא אפרט עליה שאין לי זכות גם לישון עם מאוורר כמו בן אדם.
עוד מעט אנחנו חוגגים שנה, אנחנו מתכננים נופש בבית מלון באזור המרכז פעם ראשונה. עכשיו נכנס הקטע של הצבא, בינואר רק עולה לו משכורת של 1800 לחודש לחיילים קרביים בלבד. הוא אמר שעם הכסף הזה הוא יוכל לשלם את השכר לינה של המלון לעצמו ואני על עצמי כמובן. כמו כן זה תלוי אם ייתנו לו חופש .. חבר שלי מנגן בגיטרה כבר שנים וזה החלק הכי כיפי בחייו .. הוא לומד, משקיע וכותב שירים שאחרי הצבא מתכנן ללמוד בבית הספר "רימון", בית ספר למוזיקה. הוא קונה כל מיני שטויות בebay שגם כשאני מתארחת אצל המשפחה שלו תמיד הם מעירים לו על כך. אני אמרתי לו שבשבילו לדעתי הוא צריך להחזיר את הכרטיס אשראי הזה לבנק והוא לא רוצה .. זה נהפך להתמכרות של ממש. הוא עשה חיסכון של 500 ש"ח לבנק כל חודש שמה שנשאר לו זה 500 לעצמו עד שהשכר של החיילים בינואר יעלה .. בסה"כ אני מכבדת את המשפחה שלו ונותנת לו להתנהג כרצונו, מעולם לא השלטתי ואמרתי לו איך להתנהג .. הוא חופשי בפני עצמו. אבל אני מרגישה חוסר .. אני רואה את חברות שלי מעלות תמונות בבילויים עם הבן זוג, יוצאים לנופשים ורק אני וחבר שלי בשגרה .. באמת שרק ככה זה מרגיש לי.
אני כן יכולה לומר שהימים הכפיים שלנו ביחד זה ביום הולדת, כשהוא באמת בא ומפנק אותי (לפחות משתדל) כשגם ביום הולדת האחרון הוא הגיע עד אליי כמובן עם מתנה לכמה שעות לפני שתכננו להם הקפצה לים. גם ביום האהבה כנ"ל. לא אמרתי אבל חבר שלי משתחרר עוד 8 וחצי חודשים פחות או יותר שמבחינתי זה לא מעט, כמובן שאני אתכנן לו משהו גדול בשחרור אבל עד אז .. אין כרגע על מה לדבר. תמיד הוא מחזק ואומר לי "זה צבא זה ייגמר ואז אנחנו נשלים את מה שלא חווינו" ... נמאס לי לשמוע דיבורים, רק שמשהו יקרה. אנחנו הכרנו למטרה של קשר לטווח ארוך (חתונה כגון) וכמובן ששנינו הבהרנו את זה אחד לשני כי שנינו כבר בוגרים.
הוא גם לפעמיים פחד שאני אפרד ממנו בגלל זה אז אמרתי לו שהכול בסדר ואנחנו חזקים אבל אין לי כוח לחכות .. תמיד אני מחכה ונשברת מייאוש.
צריכה ייעוץ כדי לחזק את הזמן שנותר כי מבחינתי זה כבר נשבר.
תודה וחג שמח :)