אז ככה,
כל מי שמכיר אותי יודע שאני בחור רגיש עם "אינטליגנציה רגשית גבוה" כמו שהם מגדירים את זה...
בכל מקרה, רציתי לשתף אותכם..
לפני שלושה ימים הלכתי לזונה.. מידי פעם החברים הולכים- קטע כזה, עזבו.
בכל מקרה, הלכנו לזונה אחת בחיפה, היינו אצלה אבל משהו שם תפס אותי מאוד:
כל הזמן שהייתי שם לא הייתי יכול להוריד את המבט מהזונה, לא כי היא יפה או משהו- אלא כי ראיתי אצלה עצב וחוסר ברירה גדולים..
בכל הזמן שהיינו שם פשוט הסתכלתי על ההבעות פנים שלה.. מדובר בישראלית מאוד צברית, חכמה ומצחיקה. בגלל כל זה, ההרגשה של האמפתיה רק גדלה יותר ויותר. כשייצאתי משם אמרתי לעצמי בראש: פאק, הבחורה הזאת חכמה, מצחיקה, מוכשרת - איך זה שהיא הגיעה לכאן?!? מגיע לה חיים טובים ומכובדים יותר.. מאז ממש קשה לי להפסיק לחשוב עליה- שוב, לא בגלל התאהבות בה או משהו אלא פשוט בגלל שאני כל הזמן חושב כמה חבל.. כמה חבל שאני לא יכול לשנות את זה, לגרום לה לשנות כיוון.. וכן, אני יודע שחלק יגידו שזה מה שהיא בחרה אבל עדיין, כל כך קשה לי לחשוב איך היא חירבנה לעצמה את החיים. כמה בזבוז היא. היא בחורה צעירה שצריכה להנות מחיים, לצאת לבלות ועוד..
זהו, רק באתי לפרוק כאן קצת מהמחשבות והרגשות מהתקופה האחרונה..
צירפתי גם שיר שאני מאוד אוהב ושהפזמון שלו על חלומות של אנשים שנעלמים, כל כך מתאים לנושא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות