שלום לכם,
לפני כשנה עברתי תאונת דרכים, הרכב הגיע למצב של טוטאל-לוס ואני יצאתי כמעט בלי פגע (סכ"ה רק אצבע שבורה).
אין לי פחד לנהוג, לחצות כבישים או לנסוע בתחבורה ציבורית ובגלל זה אני לא חושבת שאני נושאת טראומה מהתאונה, אבל מאז התחלתי לחשוב על המוות ממנו ניצלתי בצורה אובססיבית בכל פעולה שאני עושה.
זה בא לידי ביטוי בדברים הכי קטנים - אם זה לסדר את המצעים בבוקר ולארגן את הבלגן בדירה שלי לפני שאני יוצאת גם אם אני ממהרת (מה שלא ממש היה מזיז לי לפני כן), כדי שאם יקרה לי משהו ימצאו את הכל אחרי מסודר.
לעזור לכל מי שאני יכולה (התחלתי להתנדב בכל מני מקומות ולתרום כספים לעמותות), אפילו בדברים הכי שטותיים, כשאני רואה זקנה עם קניות ברחוב ואני רואה את הסבל שלה - עוזרת עם הסחיבה עד פתח הבית, אני אומרת יותר לאנשים שאני אוהבת אותם ומעריכה דברים שהם עושים עבורי, כדי שידעו את זה למקרה שיום אחד כבר לא אהיה כאן.
זה מגיע למצב שחברים שואלים אותי למה אני כל כך משקיעה עבור אנשים זרים לחלוטין או ממש מופתעים מרמת ההשקעה בדברים שאני עושה עבורם (מסכימה שאני מגזימה וגם לא מצפה לתמורה).
פעם הייתי "מחפפת" בהמון דברים ועכשיו אני ממש מתאמצת לעשות 200% ממה שאני יכולה בכל סיטואציה בחיים, זה פשוט נותן לי הרגשה שאני אשאיר אחריי משהו קטן ועוד בן אדם יוכל לומר עלי משהו טוב אחרי שאני אמות.
אבל זה נטל, נטל גדול לחשוב כל הזמן על מוות. קשה לי מאוד לסחוב את העול הזה איתי. למרות שלכאורה חברי ומשפחתי וגם אנשים זרים לחלוטין מודים לי מאוד על הדברים שנראים כאילו אני עושה אותם מכל הלב, אני מרגישה שהכל אינטרסנטי ומונע ממניעים פנימיים כדי שיזכרו אותי כבן אדם טוב.
מה אפשר לעשות כדי לווסת את התחושות האלה?
נפגשתי כמה פעמים עם פסיכולוג אחרי התאונה ולא הרגשתי שעזר לי במשהו..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025