לפני תחילת הפוסט, אציין שלא מדובר בפוסט אובדני. אלא נטו התחושות שלי לגבי החיים. אני בן 22 ואני בחיים לא ניסיתי להתאבד ואפילו לא חשבתי על זה..
הפוסט הזה הוא נטו שיתוף ושאלה של החברים באתר על הנושא.
לעניינו,
אני בן 22, סטודנט להנדסת כימיה
החיים שלי הם בסדר גמור, יש לי הכול, יופי חיצוני, חברים, הולך לי טוב עם בנות, גם בלימודים, גם יש לי עבודה ממש נחמדה תוך כדי הלימודים, וגם הקשר שלי עם המשפחה ממש טוב.
אני אוהב את עצמי ומרוצה מעצמי, ואני אכן מסופק מעצמי וגם מחיי
אבל כל זה פשוט לא מעניין אותי, כי הצורה שבה אני רואה את החיים האלה, הם נטל.
אני לא אוהב אותם ואף פעם לא אהבתי.. הם כאלה טיפשיים מיותרים. הכול צריך לעשות פה בכוח ולהתאמץ ולקרוע את עצמך ובשביל מה?...
אני יודע מה תגידו, חלק יגידו שאני כנראה צריך לחזור בתשובה כי הכול זה הבל הבלים ויש עולם הבא ופה זה עולם השקר ואני פשוט לא קונה את זה, זה שטויות, אני הייתי דתי במשך הרבה שנים בעבר ולא רוצהל העליב אף אחד אבל זה פשוט בדיחה.
אני גם מאמין שחלק ממכם יגידו שאני צריך למצוא דברים שאני אוהב לעשות בחיים וככה בעצם לא תיהיה לי את התחושה הריקנית הזאת ואני יאהב אותם יותר, ואכן יש בזה משהו, כשאני גולש בים או רוקד אני מרגיש נהדר, אבל זה לא מרגיש לי כמו פיתרון אלא נטו כמו הסחת דעת אבל אז הכול חוזר להיות אותו דבר.
אני ממש רוצה שהחיים כבר יסתיימו... שהמוות יגיע, כשאני שומע על אנשים מתים אני מקנא בהם, אני לא מפחד מהמוות, ואפילו ההפך אני מצפה לו בטירוף
אני מעדיף למות צעיר, בלי להתעסק יותר מדיי בחיים, להרקב, להתבגר להביא ילדים ולהתחתן...
זה פשוט הכול שטויות.
בשורה התחתונה, תחושת החיים שלי היא פשוט נטל אני מרגיש שהם מיותרים לחלוטין ודווקא המחשבה על כך שמתישהו הבדיחה הזאת תסתיים, זה משהו שמעודד ומרגיע אותי...
השאלה שלי היא האם לדעתם זה נורמלי, מאיפה זה נובע והאם יש עוד אנשים פה שמרגישים ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות