פסעתי בשבילים הלא נכונים בחיים. מה אני עושה עם עצמי עכשיו?

אהלן

יש מוטיב קבוע שמאפיין את החיים שלי וחוזר על עצמו בכל 26 שנותיי: תסכול בגלל הפער האדיר בין הפוטנציאל שלי, בין מי שאני יודע שאני יכול, בין היכולות האדירות שיש בי- לבין המציאות האפורה והבינונית מינוס בשטח.

אני כיום בן 26, במקור נולדתי כמצליחן, יש לי את כל הפוטנציאל שאתם יכולים לדמיין, משפחה טובה שאיפשרה לי את כל התנאים, אינטיליגנציה, מראה- הכל היה פרוש לפניי.

אבל לצערי עשיתי לאורך כל הדרך את מה שכבר הפכתי למומחה בו: להרוס כל פיסת הזדמנות שנקרתה בדרכי:
אם זה לפספס קשרים חברתיים עם האנשים ה"נכונים" ו"החבר'ה הטובים" ובמקום זה להתחבר לכל מיני לוזרים ואנשי שוליים (כי זה מה שהאמנתי שמגיע לי),
אם זה ללמוד בבית ספר שלא התאים לי חברתית
אם זה לא להתמיד בתנועת נוער נוער ולא לצאת לקורס מדריכים (שהיה יכול לתת לי מקפצה אדירה לחיים)
אם זה להרוס לעצמי את השירות הצבאי (זה נראה לי דורש פוסט נפרד, בהזדמנות)
ובשנים האחרונות- ללמוד תואר מכוח האינהרציה, בלי רצון או חשק, רק כי "צריך תואר", ובסוף לסיים בציונים בינוניים מאוד.

כיום אני עומד, בגיל 26, מול שוקת שבורה.
לא בחרתי את ההזדמנויות הנכונות, לא פסעתי בשביל הנכונים.
אני לא טיפוס של חרטה, אני חושב שחרטה על העבר היא בזבוז זמן ואנרגיה, אבל כשאני מדמיין את החיים שיכלו להיות לי אם הייתי לוקח את כל האנרגיות שהשקעתי בחרטות ובבזבוזי זמן למיניהם ומשקיע אותה בהתפתחות האישית שלי, בשימור קשרים חברתיים עם אנשים איכותיים, בהשתייכות למסגרות חברתיות מעצימות שהיו מפתחות את כישורי המנהיגות שלי ואחר כך בהתברגות ליחידה איכותית בצבא, קרבית או לא קרבית זה לא משנה- העיקר שהיה מדובר ביחידה איכותית שהייתה מאפשרת לי לצאת לקצונה- אם הייתי עושה את זה כל זה והולך במסלול הנכון, כנראה שאחרי הצבא היה לי יותר ביטחון, ואז לא הייתי חושב שאני חייב להמשיך בתואר שאני לא רוצה רק כי "צריך תואר"- והיום הייתי כבר יכול להכריז על עצמי כסיפור הצלחה.

אבל שוב, אני לא מאלה שבוכים על העבר. אני מודע לכך שאת השנים שביזבזתי אף אחד לא יחזיר לי. הבעיה היא שאותן טעויות משפיעות גם על ההווה שלי ועל העתיד שלי, ולכן זה כל כך מתסכל.

אז מה היה לנו פה? בן אדם מצד אחד עם המון פוטנציאל, המון יכולות, המון אנשים בעבר שאמרו לי שאני מוכשר וחכם ויכול להצליח ויאדה יאדה יאדה- ומצד שני היה אותי, שבחר לרכז את כל האנרגיות האלה ולבזבז אותן על החלטות מטומטמות, היצמדות לאנשים הלא מתאימים, פספוס הזדמנויות קריטיות.

בקיצור, אני חושב שהכינוי שלי הולם אותי באופן מושלם.
אני לא ממש יודע למה כתבתי פה, כי אני לא מאמין שאף אחד פה באמת יכול לעזור לי, אבל יהיה נחמד לשמוע את הדעות שלכם, ככה בסבבה, בקטע ניהיליסטי כזה. גם ככה מבחינתי כבר הכל הבל הבלים