אני לא יודע מה יש לי, באמת שאני לא יודע.
מאז שאני זוכר את עצמי אני מקנא באחרים, ובעיקר מקנא בגברים.
אני משווה את עצמי לגברים אחרים - אם זה בדברים שהולכים להם בקלות ואצלי אני מרגיש שעל כל צעד שאני עושה יש לי אלף מחסומים, אם זה בחכמה שלהם, בזה שהם חזקים ממני, יפים ממני, גבריים ממני... אני מגיע למצב שאני מזלזל בעצמי, תופס מעצמי אפס לידם ופשוט מבטל את עצמי מולם. לא פעם זה הרס לי חברויות עם אנשים (ואצלי כל חברות זה דבר די נדיר שלא קורה הרבה).
הקנאה הזו גורמת לי עם הזמן לאבד את עצמי ואת הגבריות שלי בין אלף גברים אחרים, וזה אוכל אותי מבפנים.
אני מניח שאם אצליח להתגבר על הקנאה הזו בחכמה, אני אראה שאין לי במה לקנא. אני יודע שיש בזה אבסורד וזה פועל גם הפוך - שכשאבין כמה אני שווה, אז לא תהיה בי קנאה. אני כן מאמין שבלי הקנאה הזו אני יכול לראות בעצמי חכמה, גבריות ודברים אחרים שאני משווה בהם את עצמי לאחרים, ועדיין... איך אני מצליח לראות את הטוב הזה בעצמי בלי להשוות? כי כמה שאני כבר מנסה, אני לא מצליח.
אני מבין שאתם לא מכירים אותי מספיק כדי לעזור לי, אבל אשמח לכיוון כלשהו, אולי אפילו למשהו שאני לא שם לב אליו (אגב, בינתיים ויתרתי על פסיכולוגים... עייפתי כבר מהם).
תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות