כל החיים כפו עלי מסגרות שלא רציתי. איך ממשיכים מכאן?

הבנתי מה הייתה הבעיה שלי כל החיים.

מגיל 3 כופים עלינו מסגרות. את ה3 שנים הראשונות אני לא ממש זוכר :=\

פעוטון
גן טרום-חובה
גן חובה
יסודי
חטיבה
תיכון
צבא
אוניברסיטה (במקרה שלי גם זה נכפה עלי)

בקיצור- בכל 26 השנים האחרונות לא הייתי אדם חופשי. תמיד הייתה איזו מסגרת שהייתי כבול אליה בשלשלאות. גם בתקופות שלא הייתי פיזית במסגרות- כמו בחופשים הגדולים או בזמן בין התיכון לצבא- עדיין ידעתי שאני "בין מסגרות" ואני לא חופשי עכשיו לעשות טיול מסביב לעולם כי אני אוטוטו צריך להתגייס\להתחיל אוניברסיטה\בית ספר.
אני לא מכיר בכלל את התחושה של להיות אדם חופשי לגמרי. כזה שיכול לקחת את הדברים ופשוט להתחפף לכל פינה בעולם שהוא רק רוצה, בלי לדפוק חשבון לאף אחד.

עכשיו, בגיל 26, לראשונה בחיי, אחרי סיום התואר אני אהפוך לבן אדם חופשי.
לא עוד מסגרות, לא עוד כפייה, לא עוד יאנסו אותי לעשות דברים שאני לא רוצה, להיות במקומות שאני לא רוצה עם אנשים שאני לא רוצה.

הגיע הזמן. אחרי כל הסבל והכפייה שעברתי במהלך חיי- אני רק רוצה שיניחו לי.

אני יודע שיהיו פה את הציניים שיגידו "חכה חכה, המסגרות עוד לא נגמרו, יש לך עוד עבודה, חתונה, ילדים ומשכנתא".

אז לחברה האלה יש לי מסר חד וברור- אני מצפצף על המסגרות האלה.
כן, אני מתכוון לפרנס את עצמי. אבל לפרנס את עצמך זה מאוד קל, במיוחד לי שאני יכול לחיות ממשכורת נמוכה מאוד. כך שזה לא מדאיג אותי.

לגבי חתונה, ילדים, משכנתא וכל החבילה- אני רוצה לראות מי יכריח אותי לעשות את הדברים האלה נגד רצוני.

אז עולה פה השאלה, אם אני כל כך בטוח בעצמי, למה אני כותב לכם את השאלה הזאת?
מכיוון שכרגע אני כמו אסיר שריצה מאסר עולם ומתחיל לראשונה לחיות כאדם חופשי מחוץ לכלא. ויחד עם השמחה וההקלה יש בזה גם משהו מפחיד.
הלא נודע משחק פה תפקיד:

איפה אני אגור? במה אני אעסוק? איפה אני אמצא חברים שמתאימים לי?

כל השאלות האלה עולות בעיקר כי במסגרות הסטנדרטיות כמו תיכון\צבא\אוניברסיטה לא ממש הסתדרתי, לא מצאתי חברים שמתאימים לי, לא עברתי שם את "החוויות המעצבות" שאמורים לעבור שם כדי להתפתח- למעשה אני היום בערך ברמה התפתחותית של נער בן 14. כי לא חוויתי כלום ממה שהייתי אמור לחוות בתיכון\צבא\אוניברסיטה.
זה מעלה בי את החשש: איך אני אצליח ליצור לעצמי לבד, בלי המסגרות האלה, את החוויות שיפתחו אותי ויהפכו אותי להיות האדם שאני רוצה? רוב האנשים מסתדרים בלפחות אחת מ3 המסגרות האלה והיא "מסדרת אותם" (הצבא ידוע בתור משקם אנשים, אני קפצתי מהעגלה :=\).

בקיצור- אני אשמח לתגובות ותובנות על המצב שלי ואיך אני ממשיך מכאן ומתחיל חיים, ובעיקר איך אני בונה לעצמי את התשתית החוויתית שלא חוויתי במסגרות הסטנדרטיות שרוב האנשים יוצרים לעצמם.