אוקיי אז ככה.. אני מודיעה מראש ומודה קצת שזה הולך להשמע דכאוני וממורמר. ואני אנסה לתמצת כמה שאפשר אחרת זה לא ייגמר.
מרגישה פשוט שנמאס לי מהכל מהחברות מהמשפחה שלי מהעבודה שלי מהכל. יש לי במשפחה מצבים לא נעימים בכלל וכשאני מנסה לברוח מהם למקום יותר רגוע בתקווה שאקבל גם עידוד אני נגשת לחברות שלי. אבל אז אני יוצאת בתחושה רעה עוד יותר כי שום עידוד אני לא מקבלת וזה נראה בכלל שהן לא שמות עליי בשיט. מקבלת מהן זלזול באופן תמידי ומדכא מאוד שאני לא רוצה כל כך לפרט על כך אבל זאת התחושה שאני נמצאת בה.
כל פעם שניסיתי להבליג ולסלוח זה שוב חזר על עצמו כמה וכמה פעמים. ואני לא מדברת על עידוד רק בנושא המשפחה אלא בכלל בהכל, פשוט בהכל. ואין לי מושג מה לעשות עם זה. אני מתגייסת עוד מספר חודשים(אפריל) ובזמן הזה תכננתי לבלות עם חברות שלי אבל פשוט אין לי חשק ורוב הזמן אני או עובדת או מסתגרת לבד בחדר וגם בוכה לרוב. אני מרגישה שאני לא שווה כלום ולא מגיע לי באמת חברות שיתמכו בי כמו שאני תומכת בהן, ויישמע מתנשא, אבל אני תומכת בהן גם אם זה אומר שזה בסופו של דבר ייפגע בעצמי. אבל כמה אוכל עוד לספוג זאת ולחשוב תמיד עליהן בזמן שאני נפגעת ומרגישה כאילו אני נרקבת מבפנים. חוץ מזה שאין לי גם זוגיות והדבר הוריד לי עוד יותר את הביטחון העצמי שכבר גם ככה בתחתית .
אני לא יודעת איך להתמודד עם המצב. החלטתי לכתוב לחברה שלי שהיא זאת שבעיקר תרמה למצב שאני נמצאת בו היום.. אבל אני אפילו לא מצליחה לכתוב לה מה שעובר עליי ולא יודעת אם בכלל כדאי.
אני יודעת שבצבא אכיר חברות חדשותאבל עד לגיוס שלי אני לא רוצה למצוא את עצמי בוכה ובדיכאון כל היום.. אז אשמח אם תייעצו לי ובבקשה בלי תגובות פוגעניות..
תודה:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות