אז אני ובן הזוג שלי ביחד כבר שלוש שנים . לא מזמן הוא התגייס ואני בבית בינתיים.
קודם כל ברור לי שאני מאוד אוהבת אותו בתור בן אדם והוא בחור באמת מדהים בעיני , ולא פעם עוברת לי בראש המחשבה שפגשתי את האבא של הילדים שלי פשוט בגיל צעיר מדי. הוא הראשון שלי בהכל, ובסיפור זה נשמע מדהים ויפה אבל בזמן האחרון קשה לי. הוא סוגר בצבא שבועיים ואני מרגישה שאני מתגעגעת אליו אבל בתור החבר הכי טוב שלי ולא הבן זוג. מתגעגעת להיפגש איתו , להעביר איתו את הזמן, להתחבק במיטה ובכללי לדבר איתו ולהתקשר אליו לבכות ולשמוח מתי שבא לי. זה פריוולגיות שיש לי שלהרבה בנות אין ואני מתלבטת אם לוותר עליהן כל כך בקלות. כי אני כן אוהבת אותו מאוד אבל אני לא בטוחה אם זו אהבה של בני זוג.
וגם אם לא, כרגע טוב לי, כיף לי להיות איתו, לדבר איתו, להתקשר אליו ובטח כשאתגייס ואחזור מהצבא או אבכה בשעת ט״ש אני אשמח שיש לי אותו.
השאלה אם כל אלו , מספיקים כדי להישאר ביחד? אני בכלל לא בטוחה אם אני אוהבת אותו בתור בן זוג וקשה לי להבין מה התשובה.
בקיצור, אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה לעשות עם הקשר שלנו.
כשברקע לכל זה יש לי ידיד שאני נמשכת אליו מאוד,ברור שלא יצא מזה כלום ולא אהיה איתו אבל הוא נכנס הרבה פעמים למחשבות שלי על חשבון הבן זוג.
מה לעשות עם הקשר הזה?
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות