נשוי באושר עד שבאה מישהי אחרת ומוציאה מאיזון, מה לעשות?

מתנצל על הנושא השחוק
אני מחזיק מעצמי נשוי באושר, כ-10 שנים, לאשה תומכת ואוהבת מאוד ויחד מגדלים את ילדינו. היא ללא ספק החברה הטובה ביותר שלי והאדם הכי קרוב אלי עלי אדמות. הסקס בינינו מצויין, אם כי מרגיש לפעמים שגרתי למרות שאנחנו משתדלים להכניס עניין. התקשורת בינינו מבוססת על כך שהיא משתפת אותי בהכל ואני... קצת פחות. אולי קצת הרבה. אבל אני כזה בכללי שלא מרבה לשתף ולספר. כך גם ברגשות, היא כל הזמן אומרת לי כמה שהיא אוהבת אותי... ואני יש ימים (לא הרבה) שאני שואל את עצמי האם אני אוהב אותה ויש ימים שאני נותן לעצמי נבוט בראש - איך בכלל חשבתי שאולי לא. זה המקום לציין שהיא היתה היחידה שבעצם היה לי איתה משהו שניתן להגדיר כקשר ולשנינו לא היה פרטנר אחר במיטה.
למרות שאני טיפוס מופנם, כשאני כבר מתחבר למישהו, אז הכל סבבה ואני זורם ויש שיגידו אף שנון ומצחיק וכך גם עם הבנות במפעל בו אני עובד. עם אחת העובדות, רווקה וצעירה ממני בשנים טובות, נוצר קשר חברי טוב שעבר עם הזמן להתקיים בעיקר בווצאפ ועיקרו היה צחוקים, ענייני עבודה וכמעט שום דבר אישי. השיחות התקיימו רק במהלך יום העבודה ולא מעבר לכך. יום אחד קלטתי שאני חושב עליה ועל השיחות איתה גם אחרי העבודה. זה טילטל אותי. זה לא קרה לי מעולם וגם לא חשבתי שיכול לקרות.
אבל כאן התחיל כדור שלג להתגלגל. התחלתי להתעסק בזה כל הזמן וזה השתלט עלי לגמרי. כבר תקופה שאני לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר, כשאין משהו שמעסיק אותי. זה נורא בעיקר מכיוון שזה מזין את עצמו ולפעמים אני חושב " מה היה אילו". ועכשיו הגעתי למצב שבו אני מחכה כבר לשיחות האלו ומתאכזב ואפילו נעלב אם הן לא מתקיימות. כי אפילו אם אצלי בראש אולי נרקם בינינו קשר, אני מניח שאצלה הכל ברמה החברית. לפעמים אני לא מצליח להבין האם גם אצלה מתחולל משהו או שהכל בראש שלי, מה שגורם לי לעצב ושמחה בו זמנית - העצב על כך שאתה מרגיש משהו אל מישהי שלא מרגישה אליך והשמחה שטוב שזה כך, כי לא הייתי רוצה לעמוד בכלל בנסיון הזה.
הנורא הוא, שהמתח וההתרגשות והרצון בקרבה מצידה, הם משהו שלא היה לי בעוצמות האלו גם בקשר עם אשתי ואני לא ממש מצליח להכיל את זה
אגב, היא יודעת שאני נשוי.
חשבתי לנסות להתנתק ולהתרחק, אבל אני לא ממש מצליח בזה. זה גם שקוף ומעליב כלפיה וגם, עובדתית אני נהנה מזה.
חשבתי לבוא ולהגיד לה שזה המצב, כדי שהיא תגיד לי - היי מה לעזאזל חשבת לעצמך ואז אולי אוכל להמשיך בדרכי, אבל זה מרגיש לי מסוכן.
ומעבר לכל, אני מרגיש שאני חייב לדבר עם מישהו ואז אני אוכל את עצמי שעם החברה הטובה ביותר שלי, שלעולם לא ארצה ולעולם לא מגיע לה שיפגעו בה, אני לא יכול להגיד מילה
ברור לי שהסוף הטוב היחיד כאן, הוא זה שאני ואשתי מזדקנים יחד, אבל מחשבות אחרות לא נותנות לי מנוח.
תודה על ההקשבה