היי, אני בת 18, וחבר שלי בן 20.
שנינו באים מבית דתי, אך אצלו ההורים יותר שמרניים.
הוא חייל קרבי ולכן היציאות שלו הן חמשושים או 11/3 לחלופין. משמע שאנחנו לא נפגשים הרבה זמן. אז בזמן שהוא כן כאן, אני רוצה לנצל איתו, ושהוא יישן אצלי.
ההורים שלי בסדר עם זה, אך שלו לא.
הוא לא מוכן לישון אצלי בטענה שאמא שלו תתעצב מזה, ותסתכל עליי בעין לא יפה,
והקשר שלי עם המשפחה שלו חשוב לו מאד.
אני באמת מכבדת אותם, והם מקסימים, אבל שמרנים מדי.
אצלו בכלל אי אפשר לישון ביחד, ואני מבינה.
אך נוצר מצב, שגם אצלי הוא לא ישן, אלא יוצא ממני ב4/5 לפנות בוקר, מתעורר בבהלה וממהר לביתו, כשהוא גמור, במקום שיישן אצלי עד הבוקר, ונקום ביחד נורמלי.
אני חושבת שהוא צריך לשוחח איתה על זה, ולהסביר לה בנעם ומתוך כבוד, שאנחנו כבר ***שנתיים*** ביחד, והוא בן 20, וזו הבחירה שלו.
אנחנו גם שומרים שבת, אז בשישי בערב ב 4 לפנות בוקר, הוא הולך אליו בבית, מרחק של 25 דקות הליכה, בחושך ובקור, ללא פלאפון, ואני ממש דואגת.
במקום שיישן אצלי, ונצא אליו בבוקר לקידוש.
אני לא יודעת כבר מה לעשות, זה ממש מתסכל אותי, כי אני מרגישה כאילו אני יוצאת עם ילד קטן, ולא עם גבר.
צריך לכבד את ההורים, אבל י שלב, שאתה צריך לבחור את הבחירות שלך, כי אילו החיים שלך סה"כ, והוא רוצה לישון אצלי, אבל בגללם לא יכול.
אני שואלת כאן, כי אני רוצה נקודת מבט חיצונית, האם אני צודקת, או שלא?
(אציין גם, כי אמא שלו אוהבת אותי, ואת המשפחה שלי, כך שזאת לא בעיה, אלא נטו מתוך שמרנות של דת.)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות