היי,
זמן סיפור,
בגיל 15 (אני בן 24), הכרתי מישהי שסינוורה אותי, היא הגיעה כתלמידה חדשה לבית הספר, משהו בה קרץ לי מהמבט הראשון ויצרתי איתה אינטרקציה, ביליתי איתה יחד את כל תקופת הלימודים, בשלהי התיכון הבנתי שאני אוהב אותה, אהבתי אותה כמו שלא אהבתי מישהי אחרת מעולם, כל תנועה שלה הדהימה אותי.
עד פה זה נשמע רגיל, לא מיוחד במיוחד. אהבת נעורים בנוסח בינוני לכאורה, אבל העניין הוא שהיא לא יוצאת לי מהראש.
קצת אחרי סוף הלימודים דרכנו נפרדו, אני התגייסתי ליחידה שלא ממש רואים בה את הבית, ההורים שלי עברו דירה, אחרי הצבא התחלתי ללמוד באינטנסיביות. המרחק הפיזי ועומס הפעילות בשנים האחרונות גרם לכך שהקשר בנינו נותק לגמרי, לא נשארו לנו חברים משותפים. מספרי טל' התחלפו, כתובות הוחלפו, מצאנו בני זוג אחרים וכו'.
באיזושהיא נקודה, חדשתי קשר עם חבר מהעבר, מסתבר שהוא והיא יוצאים כבר כמה שנים. נראה שטוב להם יחד.
פה ושם יוצא לי לראות אותה איתו, אנחנו לא מחליפים הרבה מילים, שנינו נמנעים מקשר עין. אף אחד מהסביבה הקרובה אליי בימים אלה לא יודע על המצב שלי ושלה.
כל יום שעובר אני חושב עליה, לא הייתי מאמין שאני מסוגל להשמע ככ קיטשי.
אני חולם עליה לפחות פעמיים בשבוע, חולם על אילו הייתי איתה, חולם שאני מחבק ומנשק אותה. זה הופך למטריד.
אני מרגיש כאילו היא הציתה בי אש שלא תוכל לכבות לעולם ואני מפספס אותה.
מצד אחד הולך לי טוב עם החברה העכשווית, אחרי הרבה קשרים שלא הסתדרו לי - סוף סוף אני מוצא את עצמי עם מישהי שאני מחבב מאוד, אולי אפילו אוהב. היא מקסימה וכיף לי איתה
והדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה להפריע לזוג אחר, בטח שלא אם מדובר בסוג של חבר שלי.
ההגיון אומר לי לעזוב את זה ולהמשיך הלאה אבל אני במלוא מובן המילה לא יכול. ככל שהזמן עובר אני חושב עליה לעיתים יותר תכופות במקום להפך! אני משתגע.
אני לא הטיפוס המתייעץ, אני זה שמייעץ בדר"כ, כל הסיטואצייה הזאת מבלבלת אותי לחלוטין. אבקש קצת מזמנכם לעזרה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות