ככה, אני נשואה+ 2 ילדים מדהימים. הבעיה התחיחה לפני כשנה. אז נאנסתי והייתי ממש זקוקה לתמיכה שלא היתה מצד בעלי. ומאז קשה לו מאד לפרגן. אני רוצה להמשיך לימודים והוא עושה לי פרצופים והכי לא שם כשאני שמחה. אני ממש מרגישה לבד. בודדה. קשה לי מאד. כבד לי. מספר פעמים הייתי שניה מלשים קץ לחיי. ומי שבאמת היה איתי שם זה חבר מהעבודה. שאני יודעת שאני חשובה לו. והוא תמיד זה שמפרגן לי ונותן לי להרגיש שהרצונות שלי חשובים לו. אני נקרעת. אני לא אתגרש כי אני רוצה הכי טוב לילדים. אבל אני נקרעת... חושבת על החבר מהעבודה המון. יום שהוא לא נמצא אני ממש בבאסה. מתגעגעת אליו כל שניה בלעדיו...
אני נקרעת!!!!!!! אני סובלת מאד!!!! זה אחד האנשים היחידים שלא שפט אותי על החיוך שלי כמו בעלי. בעלי אמר אם את ככה סובלת למה את מחייכת וההוא אמר לי שזו דרך ההתמודדות שלי.
מה עושים???????
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות