בעלי מתמכר לעישון מריחואנה ומפתח סוג של דכאון, מה לעשות?

היי לכולם.
האמת שאף פעם עוד לא עשיתי את זה אבל אני באמת אובדת עצות. אשמח לדעתכם הכנה.
מזה כ-4 שנים בעלי מפתח סוג של דכאון. הוא בחר ללמוד תואר שרוב הזמן סבל ממנו, לאחר מכן המשיך במקום העבודה שעבד בו עוד מתקופת הצבא כי פיתו אותו עם תנאים טובים מאוד למרות שהוא ממש לא רצה להמשיך והגיע לשיא בחורף שעבר כאשר הצעתי לו שיילך לפסיכולוג, שלא התחבר אליו ועזב את הטיפול. לקראת הקיץ המצב השתפר מעט. הדכאון הוא דיכאון שלדעתי קשור בכך שהוא לא מוצא את עצמו ואת מה שהוא רוצה לעשות בחיים - לא באמת דכאון קליני. אז הוא מתפקד, ועושה כל מה שצריך, וכשאין עבודה בתקופות חופש הוא פורח ונהיה מצחיק ושמח שוב, אבל תמיד יש לו את המרמור והדכדוך הזה במהלך השגרה.
לפני כמה שנים התנסינו כמו כולם בעישון - אני לא אוהבת את זה, אבל בעלי כן. בהתחלה הוא היה מעשן מדי פעם כשהיינו בסיטואציות חברתיות, אח"כ זה עלה לרמה של לבלות כל היום עם אחיו הסטלן כדי לעשן, אח"כ הוא התחיל לקנות ועישן כמות קטנה יחסית במשך זמן רב, ואז הקצב התגבר ועכשיו המצב הגיע לכך שהוא כל הזמן חושב על זה, מחכה לערב לשבת לעשן במרפסת, בחופש הוא רק רוצה לעשן בצהריים בערב ואפילו אחרי יציאה ששותים בה, וכשאין לו איך להשיג הוא מחפש בנרות אצל כולם, מחפש חברים סטלנים לצאת איתם ועושה הכל כדי להשיג. כמות שפעם היה לוקח לו כמה חודשים היום נגמרת תוך שבועיים. הוא כל הזמן מנסה למצוא תירוצים ללמה זה בסדר לעשן - "אני לא מעשן כמו סטלנים כבדים", "מה רע לעשן אחת אחרי יום עבודה ולהרגע" "זה עושה לי טוב" "זה מרגיע אותי" "זה בכלל לא מזיק" וכו'. כל זה טוב ויפה, אבל מה שאני עונה לו כל הזמן זה שלא אכפת לי מהדבר עצמו אלא אכפת לי מאיך שזה משפיע עליו - זה שולט בו ולא ההפך. הוא נהיה תלוי בזה כדי ליהנות, כדי להרגע, כדי לא לחשוב על הבעיות שלו ולא להתמודד איתן וזה המפלט שלו. וזו התחלה של התמכרות, וגם אם זה היה גזר - זה עדיין לא היה בסדר!
חוצמזה, שלאחרונה נכנסתי להריון, ונורא קשה לי עם זה שבעתיים - הוא עובד רוב השבוע בשעות הערב ואח"כ הולך לחבר כדי לעשן ולראות כדורגל. יוצא שרוב הזמן אני די לבד ואין לי ממש עם מי לחלוק את כל הרגשות שמציפים אותי בתקופת ההריון (אין לי קשר טוב עם אמא ואין לי חברות שאני מרגישה בנוח לחפור להן כל היום). הוא בעלי והוא גם החבר הכי טוב שלי, ולמרות שאני מערבת עכשיו שני דברים לא קשורים - הם קשורים בכל זאת, כי אם לא היה את עניין העישון הוא לא היה חושב להשאיר אותי לבד וללכת לחברים בלילות פעמיים שלוש בשבוע. אני מדברת איתו על זה כל הזמן, אבל הוא לא מצליח להפסיק, והוא גם לא רוצה להתמודד עם האמת שהוא מתמכר. הוא מבטיח שכשיוולד הילד הוא יפסיק, אבל אני לא מאמינה לו כי הוא כבר אמר דברים דומים פעמים רבות. אני מרגישה ממש בודדה וממש לא יודעת מה לעשות כבר. אשמח לעצתכם וסליחה על החפירה.