משבר עצום בחיי הנישואים והפחד לפרק

היי, שמי R בן 35 נשוי+3. מכיר את אשתי מכיתה ח ממש ילדים. נשואים 11.5 שנה. ונמצאים סה"כ יחד 17 שנה. הזוגיות שלנו הייתה מדהימה!!! התלהבות,תשוקה,אושר,סקס מדהים!! באמת שהיה לנו הכל! הבאנו 3 ילדים 9-6-3 מדהימים!!!. עברנו דירה לאזור חדש יותר ומשם הכל נהרס! חיינו בדירה כשנה. במהלך השנה הרגשתי משהו שונה קורה לנו. פחות יחס,פחות געגוע,פחות אנטימיות,סקס אין,תקשורת נגמרה. לאחר 3 חודשים ישבנו ודיברנו. אחרי לחץ כבד שלי היא ספרה לי שיש משהו שנכנס לה ללב. מפה לשם לקחתי את זה מאוד קשה! הרגשתי מת. חרב עולמי! שאלתי למה??? למה? מה היה חסר. אמרה שכלום. היה לנו הכל והרסתי! אני מטומטמת/מפגרת . ביקשתי ממנה לנתק את הקשר מיד לידי בשיחה איתו. אך לצערי.. וכך עשתה. ביקשה ממני לנסוע למשפחה שלה בצפון להרגע מהכל,הסכמתי. הייתי 4 ימים לבד אם ילדיי ולצערי...הקשר הזה נמשך. (יש לציין שבקשר לא היה סקס או מפגשים בלילות) אבל זה הרס!! לאחר אין ספור מריבות/צעקות/סערת רגשות ענקית. החלטתי לקום וללכת. היה לי קשה,הרגשתי פגוע מאוד!! כי מעולם לא בגדתי בה,החסרתי לה,צעקתי או הרמתי יד. תמיד נתתי לה להרגיש שהיא הכל! אפילו חברות שלה היו מקנאות בזוגיות שלנו ושבחים תמיד!! ממש דוגמא לזוגיות. כמו שאמרתי, עזבתי להוריי ולא סיפרתי לאף אחד! אמרתי פשוט לא מסתדרים. אחרי ימים ספורים היא באה להורי אם מזוודות והילדים ואמרה שלא יכולה בלעדיי. היא מוכנה לעשות הכל! ולא לאבד אותי. ואני אם לב כואב החלטתי לא לוותר, ולא לפרק את המשפחה.בעקבות הכל, החלטנו לעבור שוב דירה וכמובן שהיא תעזוב את העבודה וננסה מהתחלה.אני עבדתי על עצמי מאוד קשה. אבל משהו היה חסר לי. משהו השתנה אצלה. הלב שלה התהפך ואין אלי יותר תשוקה/אהבה כמעט כלום. היא אומרת שלא מאושרת,לא טוב לה,לא שמחה. ולא מסוגלת לומר לי "אני אוהבת אותך" ואני שעברתי כל כך הרבה כאב,ונפגעתי מאוד ממנה. הייתי מוכן לסלוח ולהמשיך הלאה/קדימה. אבל היה חשוב לי דבר אחד. להיות אם אישה שאוהבת אותי. והיא לא מסוגלת לומר זאת. אני מוכן לקבל אותה שהיא חולה, אני מוכן להיות איתה בהכל בתקופות הכי קשות. אבל לא שהיא לא אוהבת אותי. לצערי אתמול הייתה לנו שיחה. שבו נשברתי והחלטתי לפרק הכל! היא טוענת שככה היא,רוצה תקבל אותי ככה. לא רוצה? שלום! החלטתי שאחרי 8 חודשים של סבל אני לא רוצה יותר. רוצה להיות מאושר!! רוצה לחיות אם משהי שתגיד לי אני אוהבת אותך ראשונה. רוצה תשוקה/אהבה/תקשורת טובה/וחיים מאושרים. יש לציין שאני גבר מאוד נאה. וכן. גם היא. יש לנו פחד לפרק. כי נראה לי ששתינו לא הכי רוצים. היינו בטיפול,ברחנו יחד. לא בשבילנו. והיום אני מיואש.. בדילמה מאוד קשה. לפרק או לא לוותר. להמשיך ולחיות בתוך מסגרת של משפחה ולקוות שאהבה אצלה תחזור. או פשוט להרים ידים. ולהתגרש. שוב. הנושא מאוד רגיש. בבקשה.. מה אתם הייתם עושים?