שלום לכולם,
מצטערת מראש על החפירה...
אני וחבר שלי יוצאים כבר כמעט שנה. הוא בן 27 והחבר הראשון שלי ואני קשורה אליו מאוד. בתחילת הקשר (כמו כולם אני מניחה) הכל היה באמת מושלם, אין מילה אחרת לתאר, אך בחודשיים האחרונים התחלנו להתרחק. הוא התחיל לעבוד המון ונתן לי הרגשה שאין לו זמן אליי. אנחנו מדברים בעיקר בהודעות, מתראים פעם בשבוע בלחץ וגם זה אחרי העבודה שלו כשהוא עייף ומת ללכת הביתה, וגם דואג לציין את זה כל הפגישה. גם מבחינה מינית יש ריחוק מטורף- כבר מעל 3 שבועות שלא שכבנו ואני לא מצליחה להבין איך זה לא מפריע לו. הוא אומר שזה בגלל שהוא מותש מהעבודה, ואני מבינה אותו, אך קשה לי להשלים עם זה. בנוסף, כבר כמה פעמים שקבענו להיפגש בסופי שבוע כשהוא לא עובד וחיכיתי לפגישות האלה המון, והוא הבריז לי ברגע האחרון ולא טרח להתקשר ולהסביר אלא רשם הודעה.
כשאני מנסה להעיר לו הוא מתגונן ומעביר נושא, מתחנף ואומר לי שהוא אוהב אותי. חוזר להיות מקסים לחצי יום ואני שוכחת מהעניין. ואז זה חוזר חלילה...
עם כמה שהוא פוגע בי, אני מנסה להבליג כי אני מבינה שעוברת עליו תקופה די קשה (כלכלית, אני עוזרת לו כמה שאני יכולה), אבל אני מתגעגעת אליו, למי שהוא היה פעם, לזוג שהיינו פעם. אני גם לא מבקשת הרבה- לראות אותו פעם אחת בסוף שבוע, אחרי הכל אנחנו לא בצבא ולא גרים בערים שונות, ובכל זאת הוא לא מתאמץ מספיק ולא שם עליי בקיצור.
אני מוצאת את עצמי כל היום מחכה להודעה ממנו, לטלפון, אני דואגת לו ולא יודעת מה יהיה איתו.
אני יודעת שהקשר הזה לא בריא, אני מרגישה כלואה כי אני רוצה לעזוב אותו אך לא מסוגלת לדמיין איך החיים שלי ייראו בלעדיו. אני רק חושבת על זה ומתחילה לבכות, אני מרגישה שלא יישאר לי כלום בחיים אם אפרד ממנו. אני גם יודעת שאם אפרד ממנו זה יישבור אותו, עם כמה שהוא אדיש בתקופה האחרונה הוא כן אוהב אותי ותמיד אומר לי שאני המרגוע היחיד בחייו ובזכותי הוא מסוגל להמשיך.
מה לעשות? איך להמשיך מכאן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות