אני בחורה חרדית אשר גדלה כל החיים בבית חרדי קלאסי. בעולם החרדי עומדים על כך בתוקף שבחורה שיצאה ממוסד לימודים כמו סמינר תתחתן עם בחור שלמד בישיבה, ככל שהמשפחה יותר מכובדת כך השאיפה לבחור מישיבה מצוינת יותר גדולה. אניוואי אני מגיל נורא צעיר ידעתי שבעלי לא יהיה אברך רגיל שילמד כל היום תורה (וזה לא בא חלילה מזלזל בתורה אלא מתוך ערנות למצב הכלכלי הנתון כיום). כשהייתי בת 19 התחילו להציע לי הצעות של שידוכים מצוינים, בחורים מישיבת טובות וכו' אך אני לא ממש התחברתי לאף אחד מהם. חשוב לציין שכל שידוך עבר דרך הורי ובאישורם. עד שהחלטתי בגיל 22 לפנות עצמאית לשדכנית מפורסמת בירושלים ע"מ שתכיר לי מישהו כלבבי - בחור עם ראש על הכתפיים ועם מקצוע אקדמאי כלשהו שיש לו ערכים טובים ובסיס איתן בדת.
לפני כחצי שנה הכרתי דרכה מישהו מקסים, בחור בן 25 שלמד שמאות רכב ובנייה אשר מבוסס היטב ועונה לכל צרכי, פעם ראשונה בחיים שהרגשתי ברת מזל ובעלת זכות להתאהב במישהו.
השידוך קרה וקרם עור וגידים מתחת לאפם של הורי. התחבטתי קשות איך להציג בפניהם את העובדה שבחרתי את הפרטנר שלי לחיים, פרטנר שלא תואם אמנם את דרך חייהם אך בהחלט עונה על דרישותי.
בעודי חושבת על כך הגיע הסיפור לאזני הורי, שאיבדו עשתונות באופן שבו לא ראיתי אותם מעודי.
זה גרם לנתק מהבחור כל קשר (רק משום שהורי ממש חשובים לי) אמנם לפני כחודש חזרנו להיות בקשר בהחבא ומבלי ידיעת הורי, שבטוחים ששכחתי ממנו, ואני יודעת שעם האיש הזה ברצוני לבנות את ביתי ולחיות את שארית חיי, אין לי הסבר מדוע אך ''אין היגיון באהבה'' אמר מישהו פעם.
אינני יודעת מה לעשות כעת, איך להציג את העובדה הזו בפני הורי כמוגמרת ולהטיל ''קלון'' על משפחתי וסביבתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות