בעבר(עד לפני שנה בערך) עם היה קורה לי משהוא היתי מסתכלת תמיד על החיובי ומנסה לשפר את מצב הרוח שלי אבל לאחרונה הכל יורד במצב הרוח שלי אני הרבה יותר עצובה כשקורה משהו אני בוכה אני מרגישה שאני רוצה לפצוע בעצמי ופשוט להרגיש קצת כאב אני לא עושה את זה כמובן כי אין לי אומץ -וטוב שכך , אבל אני מרגישה נורא שאני ככה אני לא מצליחה לרומם יותר את מצב רוחי אם משהו קורה אני פשוט נשארת עצובה ובוכה זה הורס אותי כי פעם היתי יכולה להיסתיכל על כל דבר כחיובי ועכשו זה ממש ההפך ואני לא יודעת מה לעשות ...
אני שמה לב שאני בעבר ניסיתי הרבה להחביא את זה שאני בוכה מתוך בושה ומתוך הרגש של מתומתמות אבל עכשו כמעת בכל מצב אני בוכה בגלל דברים אפילו פשוטים שקוראים לי ואז אנשים סביבי רואים אחרי זה שיש לי פנים אדומות כי בכיתי זה ממש מביך אותי .
בעבר היה לי הרגשה של עצב וגם די בדידות כי אין לי תחלס חברות בגילי במיוחד לא באיזורי וזה ממש מיאש ומתסכל אותי כי אין לי עם מי לדבר וזה עוד משהוא שמקשה עלי מאז כיתה ז (וכעשו אני בוגרת יב ) וזה מאוד קשה כי אני שומרת הכל בפנים ואני חייבת לדבר עם משהו לא מוצאת עם מי ..ברור שיש לי הורים אבל זה כבר הגיע למצב שאני לא כל כך מרגישה בנוח לדבר איתם ..
כמובן שאם יש משהו שהוא חירום או חיים או מוות אני אומרת להורים שלי!! אבל לדבר על הרגשות שלי על איך אני מרגישה זה קשה לי איתם וגם בכללי ממש קשה לי להיתבטא מול אנשים פנים מול פנים ,בכתב אין לי כל כך בעיה ..
בגלל זה אני רושמת ומקווה שמשהו יוכל להציע לי איזה שהוא פתרון או עצה מה לעשות ?
אני מגיע למצב שלפעמים שואלים אותי איך אני ואני פשוט מחייכת מתוך נימוס אבל לא עונה כי אני מרגישה לא הכי טוב ולא רוצה לשקר..
תודה מראש לכל מי שיענה ..
לילי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות